ענף ההייטק היה מהבודדים שהצליחו לשחות נגד הזרם: גידול של יותר מ־7,000 מועסקים ביוני, ככל הנראה בזכות היכולת לעבוד מרחוק ושמירה על פעילות גם במצבי חירום. לפי המחקר, הפגיעה החריפה ביותר נרשמה בענף החינוך - 51 אלף עובדים נעדרו, בשירותי בריאות ורווחה - ירידה של 34 אלף עובדים, ובתעשיה - 30.6 אלף נעדרים. לעומת זאת, ענף הבנייה כמעט שלא נפגע, ככל הנראה בשל מעמדו כענף חיוני, בניגוד לתחילת מלחמת "חרבות ברזל" אז חלה בו ירידה חדה בעקבות מגבלות על-כניסת עובדים פלשתינים וסגירת אתרי בנייה. מספר העובדים שנעדרו עקב שירות מילואים יותר מהוכפל: מ־21 אלף במאי ל־56,700 ביוני, בעקבות גיוס נרחב עם פרוץ המלחמה. במקביל, עצמאים נפגעו כמעט פי שניים משכירים - 10.7% נעדרו מסיבות כלכליות, לעומת 5.3% בלבד בקרב שכירים, מה שמעיד על רגישותם המיוחדת למשברים. באשקלון נרשמה ירידה של 7.4 נקודות האחוז בשיעור התעסוקה, אך דווקא בצפון־מזרח הארץ (גולן, צפת וכנרת) נרשמה עלייה של 1.7 נקודות האחוז - בניגוד מוחלט למגמה הארצית. ההערכה במשרד העבודה היא שהפגיעה זמנית, עם התאוששות מהירה ביולי. עם זאת, הפערים המגדריים והאזוריים שהתחדדו במבצע - במיוחד סביב הורים לילדים צעירים - מצביעים על צורך במדיניות ארוכת טווח שתבטיח רציפות תעסוקתית בתקופות חרום.