נכון שאני עדיין בעד ציונות בנוסח ורד ולא בעד ציונות בנוסח יבלית, ונכון שאני עדיין חושב שבין קמצנות לבין "יעלה כמה שיעלה!" יש שביל זהב שהוא הנכון וההגיוני, ושהחזקת מדינת ישראל היא בגדר ה"יקר אבל משתלם", ואילו החזקת מקום בו כדי שגברת תצא למכולת צריך להצמיד לה גדוד שריון היא בגדר ה"יותר מדי יקר" - ועל כן תמיד חשבתי שטוב שיצאנו מגוש קטיף; אבל צריך גם לזכור שצבא, ובייחוד צבא של עם של "מעגלי פינות" כמו העם שלנו, אם לא תהיה לו כל הזמן מלחמה קטנה אך לגמרי אמיתית, באופן קבוע, הוא בהחלט עלול להגיע לרמה שלא הייתי סומך עליו שינצח בשעת מבחן, גם במלחמה נגד נסיכות מונקו.
כי אני עדיין זוכר בצמרמורת את סיפור המשט: "כאילו, איך יכולנו לדעת שיהיו להם, אימאל'ה', ממש מקלות אמיתיים". ועכשיו נדמה לי כי מישהו בגבול לבנון מספר, כך נדמה לי: "בוא'נה! איזה גועליים! הם ממש הכינו לנו מארב!".
אז אולי באמת זו (עוד) נקודה שקברניטינו (כרגיל) לא חשבו (גם) עליה. אולי באמת לא בחוכמה עשינו שיצאנו מגוש קטיף.