פרשת המנעולים בלשכת שר המשפטים יריב לוין ממשיכה להסעיר. היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, הגישה מעט לפני חצות (17.8.25) את תגובתה לבג"ץ, ובה ניסתה להצדיק את דרישתה להשתמש מעת לעת בחדרו האישי של השר. בתשובתה ציינה היועצת כי מדובר ב"נוהג שהתקיים שנים לפני תחילת כהונתה", וכי סירוב השר להכניסה ללשכה מפר את סדרי העבודה של היועצת מול הממשלה - ומכאן, לטענתה, גם את הצו השיפוטי של השופט נעם סולברג. בכך הודתה למעשה כי הלשכה איננה לשכה משותפת אלא לשכת השר עצמו. העותרים בעתירות נגד השר לא טענו כי מניעת שימוש בלשכתו מהווה פגיעה בסדרי עבודת היועצת, אלא התעקשו לטעון שמדובר בלשכה משותפת. יתרה מזו, בהרב-מיארה עצמה ציינה בתשובתה כי השימוש שלה בלשכה מותנה תמיד בתיאום ואישור מוקדם מצד השר. תשובתה של היועצת הוגשה באיחור של שבע שעות מהמועד שקבע בית המשפט (17:00), לאחר שטופלה במשך יום שלם בלשכתה ובמחלקת בג"צים בפרקליטות. על המסמך חתומים שלושה מבכירי המחלקה: ענר הלמן, רן רוזנברג ויונתן סיטון. לנוכח התשובה הקצרה, שלא עולים ממנה טיעונים משפטיים מעמיקים עולה התמיהה: מדוע היה צורך לגייס כוח אדם כל-כך גדול ולהתעכב משמעותית בהגשה. נראה כי אין מדובר בהפרת צווים גרידא. האיחור במועד ההגשה מעניק לפרקליטות יתרון לא הוגן - משום שבפועל היא מגישה את עמדתה לאחר שקיבלה לידיה את טענות כל הצדדים, לרבות תשובתו המפורטת של השר לוין.