נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה, פרסם (18.8.25) החלטה הקובעת כי התלונה שהוגשה נגד הרב יצחק יוסף - לשעבר הרב הראשי לישראל ודיין בבית הדין הרבני הגדול - מוצדקת. התלונה הוגשה על-ידי התנועה לאיכות השלטון בעקבות שיעור שמסר הרב יוסף ב־10.3.24. בקטע שהוקלט ופורסם ב"כאן חדשות" נשמע הרב יוסף אומר: "שבט לוי פטור מהצבא. לא לוקחים אותו בשום פנים ואופן. יהיה מה שיהיה. אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, ניסע כולנו לחו"ל. נקנה כרטיסים. אין דבר כזה". המתלוננת טענה כי הרב, בהיותו דיין ובעל כהונה שיפוטית, קידם עמדות פוליטיות וקרא להשתמטות משירות ביטחון בזמן מלחמה. עוד נטען כי הדברים נאמרו בזמן שבג"ץ דן בעתירות בעניין חוקיות הפטור מגיוס לישיבות, ובכך יש משום פגיעה בכללי האתיקה לדיינים. על-פי ההחלטה, תגובתו של הרב יוסף התבקשה כבר ב־12.3.24. אף שניתנו לו מספר ארכות, תגובה לא נמסרה עד המועד האחרון - 14.8.25 - וההחלטה ניתנה בהיעדר תגובה מצדו. הנציב קולה כתב כי "התבטאות בעלת גוון פוליטי פוגעת ביכולתו של גורם שיפוטי למלא את תפקידו ופוגעת באמון הציבור". הוא הדגיש כי על דיין להימנע מהבעת דעה פומבית בנושאים שאינם משפטיים ושנויים במחלוקת ציבורית. עוד נאמר בהחלטה כי התבטאויות הרב יוסף מהוות "שימוש בלתי ראוי במעמדו כדיין באופן שאינו הולם את תפקידו". בהחלטה הוזכרו גם דברי הנציב לשעבר, השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג, לפיהם דיין המערב עצמו בחיים הפוליטיים פוגע במערכת השיפוט ובאי־תלותה. בנוסף צוטטו החלטות קודמות בענייניו של הרב יוסף עצמו, שבהן הובהר כי גם כאשר הוא נושא בתפקיד רבני - חלים עליו הכללים האתיים החלים על דיין. עו"ד תומר נאור, סמנכ"ל אסטרטגיה ומשפט בתנועה לאיכות השלטון, אמר בתגובה: "הקביעה מדגישה עקרון יסוד במשטר הדמוקרטי - דיינים חייבים לשמור על ניטרליות ולהימנע מהתערבות פוליטית. מי שמכהן ברשות השופטת אסור לו לנצל את מעמדו כדי להשפיע על דעת הקהל בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, בוודאי לא בנושא רגיש כמו שירות ביטחון בזמן מלחמה. זו תזכורת חשובה לכל מי שמכהן בתפקיד שיפוטי על החובה לשמור על הכללים האתיים הנדרשים מתפקידו". ההחלטה מציינת כי כהונתו של הרב יוסף כרב ראשי וכדיין הסתיימה ביולי 2024, ולכן בירור התלונה מוצה. עם זאת, הנציב הדגיש כי המסר נועד "לחיזוק שלטון החוק בכלל ומערכת השיפוט הרבני בפרט". בסוף ההחלטה צוטטו דברי השופט (בדימוס) ניל הנדל בבג"ץ 1877/14, שהדגיש כי "במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", וקבע כי ההגנה על עם ישראל ומדינת ישראל היא מצווה בפני עצמה.