אחת התופעות הקשות ביותר בסרטן היא קאקסיה - ירידה דרמטית במשקל, בשרירים ובשומן. מדובר בתהליך שקשה לבלום אותו, והוא מופיע אצל 80-50 אחוזים מהחולים בשלבים מתקדמים. לא מדובר רק באובדן איכות חיים: לפי הערכות, התסמונת אחראית ישירות ל־33-20 אחוזים ממקרי המוות הקשורים בסרטן. מחקר חדש, שנערך על-ידי חוקרים ממכון ויצמן למדע ומהמרכז האונקולוגי MD Anderson ביוסטון, ופורסם בכתב העת המדעי Cell, מציע כיוון טיפולי חדשני: גירוי עצב הואגוס.

הגילוי: מוח, כבד ועצב אחד מרכזי

החוקרים גילו כי הגורם לקאקסיה איננו רק דלקת כללית, אלא בעיקר ניתוק בקשר העצבִי שבין המוח לכבד. הניתוק הזה גורם לירידה בחלבון מפתח בשם HNF4-alpha, האחראי על חילוף החלבונים בכבד. כשהוא יורד - מאזן החלבון מופר, השרירים נשחקים, והשומן נעלם במהירות. העצב שמתווך את התקשורת הזו הוא עצב הואגוס - הידוע גם כעצב הגולגולתי העשירי - שמתפקד כ"כביש מהיר" בין המוח לאיברים חיוניים. הוא מסייע לשלוט בתיאבון, בחילוף החומרים ובמערכת העצבים המרגיעה (הפאראסימפתטית).

גירוי עצב הואגוס - התקווה החדשה

החוקרים מצאו כי ניתן להחזיר את האיזון באמצעות גירוי העצב. הדבר נעשה בדרכים שונות: פעימות חשמליות, גלי קול, ואפילו עיסוי. בניסויים בעכברים, השיטה הפחיתה את הדלקת, שיפרה את התיאבון, בלמה את הירידה במשקל והגבירה את הישרדות החולים. הד"ר רג'יב ויג'יאקומר מבית החולים גליניגלס בבנגלור מסביר: "עצב הואגוס שולט במערכת שעוזרת לנו להירגע אחרי לחץ. גירוי נכון שלו עשוי להפוך את תסמונת הקאקסיה מתופעת לוואי קטלנית לבעיה שניתן להתמודד איתה". מוסיף הד"ר סאדוויק ראגוראם מבית החולים Arete: "במודלים ניסיוניים ראינו לא רק עצירה של התהליך אלא גם השפעה סינרגטית עם כימותרפיה. אומנם מדובר עדיין בנתונים קדם־קליניים, אבל הממצאים פותחים דלת לטיפול אמיתי בבני אדם".

מדוע זה שונה ממחקרים קודמים?

עד היום, רוב המחקרים התמקדו במדדי דלקת כמו IL-6 ובגורמים שמקורם בגידול עצמו. המחקר הנוכחי מדגיש לראשונה את התפקיד הקריטי של עצב הואגוס והקשר מוח-כבד, ומציע מטרה טיפולית חדשה לגמרי. בישראל מאובחנים מדי שנה כ־30 אלף חולי סרטן חדשים, שחלקם צפויים להתמודד עם קאקסיה. עד כה, הטיפול היה בעיקר תומך: תרופות מוגבלות, שיקום תזונתי וסיוע פליאטיבי (תומך). כעת נפתחת אפשרות להפוך את התסמונת הקטלנית לטיפולית - לשפר את איכות החיים, להקל על הטיפולים, ואולי אף להאריך חיים. החוקרים מדגישים כי הדרך עוד ארוכה לפני שהטיפול יהפוך לסטנדרט רפואי, אך הכיוון ברור: קאקסיה איננה גזירת גורל. כפי שאמר הד"ר ראגוראם: "המחקר הזה מעניק לחולים ולרופאים משהו שלא היה להם זמן רב - תקווה".