הקפיטליזם, שהוכחה כשיטה הכלכלית הטובה ביותר, הינה בעייתית מאוד בלשון המעטה. רוב האנושות כורעת תחת עבודת פרך ולמרות זאת לא מצליחה לחיות בכבוד. לעומת זאת, קבוצה קטנה יחסית של אנשים מרכזת סביבה את עיקר ההון ומשאבי האנושות. לכן, עלינו לחשוב כיצד להפיק מהשיטה הקפיטליסטית את יתרונותיה ולהיפטר מחסרונותיה. יש לנו כבר די והותר ניסיון.
כאן מגיעה ההצעה לקפיטליזם מוגבל: עד גבול מסוים השיטה הקפיטליסטית תתנהל בדיוק כפי שהיא, על כל יתרונותיה. כל אדם או משפחה, יורשו לצבור הון ורכוש אישי עד לגבול מסוים, נניח עד עשרים מיליון דולר, סכום אגדי ל-99% מהאנושות. סכומים מעבר לכך יחולטו למדינה לטובת תקציבי רווחה שונים, או יישארו שייכים לחברה המסחרית. כך עדיין אנשי עסקים יוכלו להיות בעלי חברות עשירות ולהשתמש בכספי החברות כדי להמשיך ליזום פרויקטים גדולים, כל זאת מבלי שהשיטה הקפיטליסטית תחוש אפילו דגדוג בקצה הארנק.
ניתן לחשוב על דרך מעשית למימוש השיטה: מיסוי פרוגרסיבי הדוק. כפי שקיים היום: ככל שמרוויחים יותר, כך המס גבוה יותר. ניתן "למתוח" את השיטה הזו לקיצוניות, כך שבסכומים גבוהים המס יגיע לכדי 90 או 99 אחוזים. במצב כזה יהיה עדיף לטייקון להשאיר את הכסף בידי החברה שלו ולא לשלם לעצמו משכורת-עתק שכמעט כולה תגיע למדינה. שחקני קולנוע למשל, יורשו לתרום את העודפים לפרויקטים חברתיים על-פי בחירתם.
איש עדיין לא אמד כמה טריליארדים נרקבים בחשבונות בשווייץ או בבנקים אחרים בשעה שיכלו להציל מיליארדי בני-אדם, מבלי שאיש מן העשירים היה אפילו חש בכך. הפרויקט האחרון של גייטס ובאפט רק ממחיש זאת.
השאיפה העתידית לסדר עולמי חדש תכלול כמובן גם את כל השייח'ים הערביים וכדומה בעולם כולו. לא יהיו יותר בעולם אנשים שברשות משפחתם יהיה הון העולה על סכום מסוים. הם יהיו רשאים לצווח ככל שיחפצו, אבל כפי שנאמר: "הקפיטליזם נתן, הקפיטליזם לקח, יהי שם הטייקון מקופח". אף אחד לא חייב לטייקונים שום דבר. הקפיטליזם היא שיטת כלכלה שנועדה למען האנושות. כשם שהיא באה, כך היא יכולה ללכת ו/או להשתנות. מי שנולד עם כפית זהב בפה יופתע לגלות שהאנושות רשאית להחרים אותה. הטייקון אינו יציר הבריאה אלא תוצר השיטה, כפי שהיא יצרה אותו כך היא יכולה להתחרט.