כאשר ייפגשו השבוע קייר סטארמר ו
עמנואל מקרון, שניהם יבקשו להציג את עצמם כמדינאים העוסקים בהגנתה של אוקראינה, בעוד בפועל הם שקועים בצרות פוליטיות. סגנית ראש ממשלת בריטניה, אנג'לה ריימר, התפטרה בשל עבירות מס; השגריר בוושינגטון, פיטר מנדלסון, פוטר בשל קשריו עם
ג'פרי אפשטיין; מקרון איבד ראש ממשלה שלישי בתוך שנה ומאות אלפים מחו נגדו בהפגנות אלימות.
נדירים המקרים בהם מנהיגי אירופה פועלים באחדות ובהחלטיות בזירה הבינלאומית, בעודם סופגים מהלומות כה רבות בזירה הפנימית – מאפיין ניו-יורק טיימס. חולשתם הפוליטית אינה משפיעה כרגע על מעמדם הבינלאומי, אך ספק אם מצב זה יוכל להימשך לאורך זמן. חולשת המערכות הפוליטיות בגרמניה, בריטניה וצרפת גורמת לממשלות המרכז לחשוש שמא יפלו בשל בעיות כמו הגירה וכלכלה.
רוב האירופים עדיין תומכים בסיוע לאוקראינה, אך יכולתה של היבשת לעשות זאת לאורך זמן נפגעת בשל הקשיים הפנימיים של המנהיגים. הסולידריות הנוכחית עלולה לקרוס במהירות, אם מדינות יתבקשו לשלוח חיילים לכוחות שמירת השלום באוקראינה, במיוחד אם הבוחרים יחליפו את ממשלות המרכז בממשלות קיצוניות מימין.
התנהלותם של
ולדימיר פוטין מצד אחד ו
דונלד טראמפ מצד שני רק מעצימה את הקושי, בעוד הבעיות מבית גורמות למנהיגים לחפש הצלחות בחוץ. מדינות אירופה כבר התחייבו להעלות בצורה ניכרת את תקציבי הביטחון, הן רוכשות נשק מארה"ב ומעבירות אותו לאוקראינה והן התייצבו מאוחדות בהתחייבות להעניק לאוקראינה ביטחון לאחר הסכם עם רוסיה.
אבל האתגר הגדול הוא להשתחרר מן התלות בארה"ב – משימה רבת שנים שתצטרך לעבור מממשלה לממשלה, מה שקשה להבטיח בעידן של תנודתיות פוליטית. פולין, שמצאה את עצמה בשבוע שעבר בקו החזית, היא דוגמה מובהקת: מול ראש הממשלה המתון דונלד טאסק ניצב הנשיא הימני קרול נברוצקי המתנגד לצירופה של אוקראינה לאיחוד האירופי.
קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, נכנס לתפקידו בסערה כאשר הצליח להעלות את תקרת החוב כדי לממן את הגדלת תקציב הביטחון. הוא הוביל את מנהיגי אירופה בפגישתם עם טראמפ בחודש שעבר, בדרישה שיתייצב נגד פוטין. אבל בברלין הוא אינו מצליח לממש את הבטחתו לעצב מחדש את המשק הגרמני. הקואליציה שלו גם חלוקה קשות בנוגע למינויה של שופטת לבית המשפט העליון. וכמו שמקרון וסטארמר מפגרים בצורה קשה בסקרים מול הימין הקיצוני, כך גם הנוצרים-דמוקרטים של מרץ מול "אלטרנטיבה לגרמניה".
מקרון, המסיים את כהונתו בעוד שנתיים, יכול לתפקד כברווז צולע – מסביר הטיימס. השיטה הנשיאותית של צרפת מעניקה לו יותר חופש פעולה בנושאי חוץ מזה שמעניקה השיטה הפרלמנטרית של גרמניה ובריטניה. מאז הימורו הכושל על בחירות מוקדמות ביוני שעבר והתגברות הבעיות הפוליטיות, מקרון מקדיש יותר זמן לנושאי חוץ [כולל צעדים נגד ישראל]. אולם, החזון שלו בדבר אירופה עצמאית מבחינה אסטרטגית נתקל במציאות בה צרפת אינה יכולה לממן את מימושו.
למפלגת הלייבור של סטארמר יש יתרון ענק של 148 מושבים בפרלמנט והבחירות הבאות אמורות להתקיים רק ב-2029. העלייה המטאורית של נייג'ל פאראג' הימני מובילה להערכות שהוא עשוי להיות ראש הממשלה הבא, אבל סטארמר ייפגש השבוע עם טראמפ בתור המנהיג האירופי בעל הסיכויים הגדולים ביותר לכהן אחריו. מצבו הוא הטוב מבין השלושה: כל עוד הרוב שלו בפרלמנט יציב, יש לו יד חופשית יחסית.