באופן תיאורטי מדובר בהגנה מוצקה, אך במציאות היא אינה מושלמת – מדגיש אקונומיסט. יותר מדי מערכות הגנה אווירית נשלחו לאוקראינה וכך נור מחסור באירופה. מזכיר נאט"ו, מארק רוטה, אומר שהברית תצטרך להגדיל פי חמישה את מספר המערכות כדי שיתאמו לתוכניות המלחמה שלה, אך כמעט בלתי אפשרי לכסות לחלוטין את שטחה הענק של אירופה. רבים מן הכטב"מים שמפעילה רוסיה באוקראינה קטנים וקשה למכ"ם להבחין בינם לבין עצמים אחרים, ואכן היו כמה חדירות לשטחי הברית מאז 2023. אפילו אם הם מתגלים, לעיתים קרובות לא כדאי מבחינה כלכלית ליירט אותם באמצעות מערכות המיועדות לטפל בעצמים גדולים בהרבה כמו מטוסים וטילים. רבות ממדינות אירופה מפתחות מערכות ייעודיות להגנה מפני כטב"מים – לייזרים, תותחים ורקטות – אך רק מעטות כבר מתקדמות בתחום. התוצאה היא, שאירופה אינה ערוכה למתקפות כטב"מים דומות לאלו שמונחתות על אוקראינה. לצד בעיות טכניות, ישנה שאלת הרצון הפוליטי – ממשיך אקונומיסט. ההגנה על שמי אירופה תלויה בארה"ב, אשר תחת טראמפ מעבירה את תשומת ליבה מאירופה לזירות אחרות, ואשר אולי פחות תרצה להפעיל את מערכותיה להגנה על היבשת. למדינות אירופה יש מאות מטוסי קרב המפטרלים בשמיהן, אך הפיקוד עליהם עדיין נסמך במידה רבה על המעורבות והניסיון של ארה"ב. טראמפ המעיט בחשיבותה של החדירה לפולין: "ייתכן שזו הייתה טעות". לא ברור האם אירופה מוכנה להיכנס לנעליה של ארה"ב. אוקראינה טוענת שמדינות היבשת מפחיתות בערכן של החדירות הרוסיות מחשש להסלמה. ההחלטה הפולנית ליירט את הכטב"מים ולהודיע שרוסיה שיגרה אותם בכוונה, מהווה שינוי במדיניות. אבל אירופה עדיין רחוקה מלחקות את ישראל, שאשתקד יירטה פעמיים – בסיוע אמריקני – נחילים של כטב"מים אירניים מחוץ לגבולותיה, והנחיתה מהלומות מקדימות על אירן. על-פי כלליה הנוכחיים, נאט"ו זקוקה להסכמה פה אחד של כל 32 חברותיה כדי ליירט כלי טיס עוינים מעל אוקראינה או בלארוס; קרוב לוודאי שהונגריה וסלובקיה ימנעו הסכמה שכזאת. בעימות כולל קרוב לוודאי שכללים אלה ישתנו, אך נכון לעכשיו – אירופה במגננה.