• ז'אן טוונגה היא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סן דייגו. מאמרה בוושינגטון פוסט נכתב בגוף ראשון, וכך מובאים כאן עיקריו.

כמו הורים רבים, אני לא רוצה שילדי ייחשפו לפורנוגרפיה מקוונת ושישתמשו ברשתות חברתיות לפני גיל 16. אלו משאלות פשוטות להבעה, אך קשות לביצוע. די בהקלדה על הכפתור "אני מעל גיל 18" כדי להיכנס לאתרי פורנו, וילדים יכולים לזייף את תאריך הלידה ברשתות החברתיות; אין צורך בווידוא הגיל ובאישור הורים. חברות הטכנולוגיה והפורנוגרפיה טוענות, שההורים אחראים להרחקת הילדים מאתרים כאלה. שיהיה לכם בהצלחה. אני מעודדת משפחות להשתמש באמצעי הגנה במכשירים של ילדיהם, אבל מתקשה לאכוף זאת אפילו בביתי. קובעי מדיניות, שופטים ומנהלי הטכנולוגיה צריכים להבין שאין תרופת פלא. אין חלופה לחקיקה שתחייב את החברות ליטול את ההובלה באימות בני המשתמשים. בחג המולד שעבר קניתי לשני ילדי הצעירים מחשבי מאק ניידים לביצוע משימות לימודיות, כי אלו שקיבלו מבית הספר היו איטיים ולא אפשרו בקרה הורית. אני חוקרת מזה עשור את הקשר בין ילדים לטכנולוגיה, ומשתמש במחשבי מאק מאז שנות ה-1980. אבל הצבת בקרת הורים הייתה יום שלם של תסכול. נתקלתי בבעיות מיד כאשר פתחתי את הקופסה: האם עלי להשתמש בחשבון אפל שלי או ליצור חדש בשביל בתי? יצרתי חשבון, וגיליתי שאין שום אפשרות להגדיר אותו כמשמש קטין. החזרתי הכל לתצורת היצרן, השתמשתי בחשבון שלי והוספתי אותה כמשתמשת. לבסוף קראתי ברשת שאני צריכה לחתום על Family Sharing, מה שחייב את בתי לענות לדוא"ל – מכשול לוגיסטי מעצבן, שגם חייב אותי לקבל את אישורם של ילדי להוספת בקרת ההורים. עם ניסוי וטעייה, מצאתי לבסוף את המקום ב-Screen Time בו עלי לחסום אתרים – ויש לעבור חמישה שלבים כדי להגיע אליו. חיפשתי חלופה נוחה ומקיפה יותר: תוכנת בקרה שתעבוד מרחוק. קניתי את Aura, ורק אז גיליתי שאינה עובדת במחשבים ניידים. קניתי את Net Nanny, אבל הוראות ההפעלה היו מסובכות מדי. קניתי את Qustodio, והללויה – היא פעלה. היא חסמה קטיגוריות שלמות של אתרים, כולל הימורים, אלימות ופורנוגרפיה. חסימות רחבות כאלה הן חיוניות, אבל מחייבות לתת אמון ביצרנים שיידעו לעדכן אותן. חסמתי גם את הרשתות החברתיות. כך לפחות חשבתי, עד שיום אחד גיליתי ששני ילדי משתמשים בסאנפצ'ט, שלא נחסמה בידי Qustodio. בהמשך שמתי לב שאינסטגרם מופיע ברשימת האתרים הפתוחים. בתי הודתה, שהיא התגנבה לחדר העבודה שלי, נטרלה את Qustodio ושינתה את הגדרות הבקרה. אני רחוקה מלהיות ההורה היחיד הנתקל בבעיות אלו; פורומים ברשת מלאים בסיפורים דומים. תארו לעצמכם כמה זה קשה להורים ששניהם עובדים, לא יכולים לאתר את הבקרה או לא יכולים להוציא את הכסף על תוכנה חיצונית. רק מחצית מההורים מפעילים בקרה כלשהי, ופחות מ-10% משתמשים בבקרות הקיימות ברשתות החברתיות. בארה"ב גיל הנהיגה הוא 16 וגיל רכישת האלכוהול הוא 21, ונדרשת הוכחת גיל; איש אינו מצפה מההורים לשאת במלוא הנטל של אכיפת מגבלות אלה. לעומת זאת, כן מצפים מהם לפקח על השימוש באינטרנט. אם תכנים למבוגרים ורשתות חברתיות היו מחויבים לוודא את הגיל, בעיות רבות היו נעלמות. זו דרישה לגמרי מעשית: יש כל כך הרבה חברות הדורשות לאמת גיל, עד שיש להם איגוד משלהן. אכיפה כזו גם תקל על ההורים להתמודד עם הטענה "אבל לכולם יש". חברות הטכנולוגיה לא יקשיחו את הכללים מסיבה פשוטה: כסף. כאשר עברו חוקים מדינתיים שחייבו בני מינימום או אישור הורי, החברות תבעו או הפסיקו לפעול באותן מדינות. בית המשפט העליון אשרר את החוק של טקסס הדורש הוכחת גיל באתרי פורנו, וסביר להניח שחוקים נוספים יבואו בעקבותיו. אבל נכון לעכשיו, ההורים נאלצים להתמודד בכוחות עצמם כדי לשמור על בטיחותם המקוונת של ילדיהם.