חברת הזרע 1939 תובעת 105 מיליון שקל מרשות מקרקעי ישראל, בטענה שלא קיבלה את מלוא הפיצוי המגיע לה כאשר החזיר לרשות קרקעות חקלאיות שהיו ברשותה. התביעה הוגשה (30.9.25) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הזרע סידס עוסקת בהכלאה, טיפוח, פיתוח, ייצור ושיווק של זרעי ירקות לחקלאות ברחבי העולם. הוא הוקמה בשנת 1939, ובשנת 1998 פוצלה לחברת הזרע ג'נטיקס, שהמשיכה לעסוק בטיפוח זרעים, ולחברת הזרע 1939, אשר מחזיקה בחוות ובשאר הנדל"ן של החברה ושהיא התובעת בהליך מול רמ"י. בשנת 2003 רכש הקונצרן הצרפתי לימגרין את השליטה בחברת הזרע ג'נטיקס. ב-2008 מוזגה הזרע עם חברת ניקרסון זוואן ההולנדית. בספטמבר 2014 שונה שם החברה ל"הזרע סידס". הזרע מחזיקה ארבע חוות: יבור שבגליל, ליד מושב אחיהוד; ברורים, ליד צומת ראם ובין גדרה לקריית מלאכי; יזרעם, בין נתיבות לשדרות; ומבחור, ליד צומת פלוגות ובסמוך לקריית גת. החברה אומרת כי החזירה לרמ"י חלק מאדמות החוות לאחר שייעודן שונה למגורים ותעסוקה, אך הפיצוי שקיבלה היה לפי הגידולים בפועל עליהן במקום על-פי השימוש שיכלה לעשות בהן. לטענת הזרע, החלטה 1470 של מועצת מקרקעי ישראל קובעת את גובה הפיצוי על השבת קרקע לרמ"י: 6,000 שקל לדונם לקרקע שאינה מעובדת ולגידולי בעל, 12,700 שקל לגידולי שלחין ו-30,800 שקל למטעים. על-פי ההחלטה, "סוג הגידול לפיו ישולם הפיצוי יהיה בהתאם למטרת החכירה שבחוזה או לגידול שהיה במועד בו נשלחה דרישת ההשבה או בהתאם לסוג הגידול במועד הפקדת התוכנית, על-פי בקשת החוכר ובלבד שהגידול בפועל תואם את הוראות החוזה או שהתקבלו כל האישורים הנדרשים על-ידי הרשות לסוג הגידול". על-פי ההסכם בין הזרע לבין הרשות, מטרת החכירה של יזרעם וברורים הייתה "קיום וניהול חווה לגידול זרעים ו/או לגידולים חקלאיים". לכן, טוענת החברה, היא הייתה רשאית לגדל מטעים באדמות החוות, ולכן הייתה זכאית לפיצוי על-פי התעריף המוגדל בהרבה של מטרת שימוש זו, ולא לפי התעריף הנמוך בגין גידול זרעים. הזרע גם טוענת, כי הפיצויים שקיבלה היוו אפליה פסולה לעומת חוכרים אחרים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד צוריאל לביא, ארז דר-לולו, דור אבינרי וניר מנחם, וטרם הוגש כתב הגנה.