כזיכרון רחוק מימים אחרים ניצב לו בית העם בעיבורו של כפר, בית שידע אסיפות סוערות, שגורלות נחתכו בו, אסיפות של "אולי", של "בוודאי" או "לא ייתכן"...
בן-גוריון וחברי המפלגה נשאו נאומים נרגשים וחשובים, שחקני התיאטרון הלאומי הופיעו לא פעם. בית ששורשיו העיצובים עוד במהפכה הסובייטית, מרכז לכל פעילות חשובה. הרדיו הראשון הוצב בו למען כלל הציבור וגם סרטים שאנחנו כילדים הלכנו לראות פעם בשבוע. כיסאות העץ עם המושב המתקפל, שתמיד כילד קטן איים לבלוע אותי וגרם לי לשבת רק על חצי ישבן עם המקרין שניצב בחדר העליון, ממש כמו בסינימה פרדיסו. העולם החשוך של אחורי הקלעים עם חדר האיפור המסתורי. גרם מדרגות העץ הצר שטיפס עד הגג ומדרכי העץ של הקוליסות שחבלים השתלשלו מהן. כל העולם נפרש למול עינינו בהקרנות הרבות. כרטיס עלה חמש אגורות ועודף בזוקה, כן, ויומני גבע כרמל עם הפתוס של הקריין הביאו לנו חדשות שהיו כבר ישנות, מהעולם שלא טרח להמתין עד שנדע מה קורה, אבל איש לא היה מחמיץ אותו. חלק מנוף הילדות עומד לו למעצבה בלב הכפר ואין גואל.
הוחלט לבסוף על שיפוץ ברוח הארכיטקטורה המקורית, אבל הנה באמצע הדרך התקציב נגמר, ואנה אנו באים. מקום שיכול לחזור לתפקידו הקודם ולשמש כ"בית עם", כבית שירכז בתוכו את הפעילות התרבותית-חברתית של הכפר - וכזו יש בשפע גם ללא המוסד - אבל עדיין חלל פעור בינתיים בליבו של הכפר והשדרה של הדקלים ממתינה עוד לקהל המתקדם לאט לעבר האולם. עוד יימצא התקציב וישוב הבניין למלא את תפקידו, עוד ייקח האולם חלק בעיצוב פני הכפר ותרבותו.
בוודאי יימצא אותו אחד שיוכל להרים תרומה להקמתו של הבניין שליווה שנים כה רבות את הכפר בכל סערות התקופות והווי היומיום. אחרי הכל, חלק מראי התקופה או תרבותה של חברה, ניכר במוסדותיה - ובית העם הינו בהחלט אחד החשובים בהם וייתכן שהחזרתו לפעילות, תהווה את המנוע להחזרת פעילות ומעורבות אף מעבר לקיים.