לאור הקושי העצום בהגעה להסכם על שחרור החטופים, קל להיות ספקנים לגבי השלבים הבאים – כותב אקונומיסט (9.9.25). כזכור, מדובר על הקמת ממשלת טכנוקרטים ללא חמאס, שתבנה מחדש את עזה. הארגון יפורק מנשקו והשלום יישמר בידי כוח בינלאומי. המטרה הסופית – "שלום חזק ובר קיימא" כלשונו של
דונלד טראמפ – כוללת את האפשרות של פתרון שתי המדינות, הנראה קשה ליישום עוד יותר.
אולם, סבור אקונומיסט, נפתח פתח צר. תשומת הלב העולמית בסכסוך הישראלי-פלשתיני גדולה מאשר אי-פעם מאז הסכמי אוסלו. טראמפ אינו חושש ללחוץ בחוזקה על ישראל. הפגיעה הקשה בכוחם של אירן ושלוחיה הסירה איום מעל האזור כולו. נכונותן של מדינות המפרץ לא רק לממן את שיקומה של עזה, אלא גם להיות שותפות לתהליך השלום ואולי גם לספק ביטחון – היא צעד גדול קדימה בהשוואה לשנות ה-1990.
עם זאת, גם אם הרקע הדיפלומטי השתפר – דעת הקהל בשני הצדדים כלפי תהליכי שלום היא צינית יותר ועוינת יותר. רוב הישראלים רואים את השטחים הפלשתינים כמדינת-דמה כושלת, עם עבר של טרור ושנאה אין-סופיים כלפי יהודים. הפלשתינים רואים את ישראל כמדינה אכזרית המחויבת לכבוש את אדמתם ולבצע אלימות מתמשכת והיי-טקיסטית כלפיהם.
סיום המלחמה עשוי להוביל לשינויי הנהגה בשני הצדדים: חמאס אמור שלא לקבל כל מעמד רשמי בניהול הרצועה, ו
בנימין נתניהו עשוי להפסיד בבחירות. מדובר בשינויים הכרחיים אך לא מספיקים, סבור אקונומיסט. תהליך שלום לא יוכל להתקיים בלא שינוי עמוק בדעות בשני הצדדים. למרבה המזל, השינוי ברקע מסייע.
לאחר שסייע לישראל להכות את אירן ולהשיג את שחרור החטופים, על טראמפ להמשיך וללחוץ על נתניהו או על יורשו להפסיק את הרחבת ההתנחלויות, להעביר לרשות הפלשתינית את כספי המכס המגיעים לה ולפעול נגד אלימות
מתנחלים. במקביל, על מדינות ערב להכריח את הרשות הפלשתינית לספק שלטון אמין, למצוא מנהיגים חדשים ולהפסיק את האלימות.
בנוסף ללחצים, יש גם חזון חיובי עבור שני הצדדים. לישראלים: ביטחון איזורי ירחיב את שיתוף הפעולה עם מדינות ערב, וייצור קשרים עם סוריה ואולי גם עם לבנון ששתיהן נחלצו מאחיזתה של אירן. לפלשתינים: קשרים כלכליים עם המפרץ, אשר ייצגו נתיב חדש לסחר ושגשוג.
לאחר שחרור החטופים, הפלשתינים יבחנו האם ישראל באמת תחייב את עצמה להקמת ממשלת טכנוקרטים ברצועה בגיבוי בינלאומי. הישראלים יבחנו האם הפלשתינים בעזה יכולים למשול בעצמם טוב יותר, לפרק את תשתיות הטרור ולתקן את המוסדות שתפס חמאס. הציבור בשני הצדדים יבחן את מידת מחויבותו של טראמפ. בהסכמי אוסלו, עזה הייתה בעדיפות שנייה. אחרי מלחמה עקובה מדם, מה שיקרה בה יהיה מבחן מכריע.