ראשי הארגונים המכהנים כיום בראש מערכות הביטחון ואכיפת החוק: הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ והמפכ"ל, מסיימים בחודשים הקרובים את כהונתם, והחלטות על מחליפיהם יתקבלו בקרוב. כמתבוננים חיצוניים, אנו ממליצים כי המחליפים שייבחרו יהיו במידה רבה בדמותם של המכהנים.
אנו מעדיפים לכן
"מקצוענים" על "דוגמנים": טובים בעינינו בעלי המקצוע אשר באים בכל יום לעבוד ולא "לעבודה", ועושים זאת במסירות, בשקדנות, בנחישות, מתוך מחויבות אין קץ לארגונם כמו גם לעם ולמדינה, ויש שיגידו אפילו מתוך "ציונות", על פני כאלה המאוהבים בעצמם, עוסקים מרבית זמנם בטיפוח תדמיתם וקשריהם האישיים, בארגון עצמו ובעיקר עם עיתונאים, פרשנים, פוליטיקאים, סלבריטאים ואחרים. "מקצוענים" אלו שונים לגמרי מ"דוגמנים" נרקסיסטיים המאוהבים בעצמם, שהם בדרך-כלל גם "צבעוניים" ו"רעשניים". בכלל, קיים יחס שלילי בין מידת החשיפה הציבורית לבין רמת העשייה ואיכותה.
אנו מעדיפים
"מנהיגים שותקים" על "מרואיינים סדרתיים": טובים בעינינו ראשי ארגונים חברים ב"מנזר השתקנים", מעדיפים עשייה על הצהרות, שקט תקשורתי על מסיבות עיתונאים ועל ראיונות חושפניים או מפגשים תכופים בבתי-קפה עם עיתונאי-חצר ותדרוכים אישיים. המנהיגים השותקים רואים בדרך-כלל את נציגי התקשורת כשטחיים ולא אמינים המונחים על-ידי אינטרסים זרים, מערכתיים, משהו שהוא בין "רע הכרחי" ל"איום קיומי".
אנו מעדיפים
"מנהיגים אותנטיים" על "מנהיגים משתקים": טובים בעינינו ראשי ארגונים המודעים היטב למעמדם ההיררכי, כאשר גם הכפופים אליהם מודעים למעמד זה. אך, מנהיגים אותנטיים יודעים הן "לשמור מרחק" והן ליצור קשרים קרובים ואינטימיים עם רבים מבין הכפופים להם, בדרגים השונים. הביטויים השכיחים של "אחי" ו"אחותי" הם סממן חיצוני רווח המלמד גם על המהות. מערכת יחסים כזו מאפשרת קיום דיאלוג שוטף והבנה עמוקה של הנעשה בכל הרבדים והדרגים, דיאלוג שאינו משתק, פרי באושים של פחד וניתוק מ"מנהיגים משתקים".
אנו מעדיפים
"מנהיגים מכוננים" על "מנהיגים מאלתרים": טובים בעינינו ראשי ארגונים המודעים היטב לקשיים ולאילוצים המערכתיים והפוליטיים, ובכל זאת חושבים אסטרטגית ומתכננים לטווח ארוך, מניחים יסודות חדשים ועורכים שינויים בארגונם, שלהם יש במקרים רבים משמעות לאומית רבה. בדרכם השקטה, הם יוצרים פריצות-דרך, מקבלים החלטות גדולות ונועזות, ויוצרים מהפכות שקטות. מספר המחשות: תרומתו של הרמטכ"ל לשיקום צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה, תרומתו של ראש השב"כ (גם בתפקידיו הקודמים) לסיכולים ממוקדים ולמצב הביטחוני הכללי ביו"ש, תרומתו של המפכ"ל ללחימה ממוקדת ובלתי מתפשרת במשפחות הפשע ובשחיתות השלטונית, ותרומתו של ראש המוסד לטיפול באיום האירני ובמניעה אקטיבית של טרור עולמי.
אנו מעדיפים
"מנהיגים מוצמחים" על "מנהיגים מוצנחים": טובים בעינינו ראשי ארגונים שצמחו בארגונם (וכך קורה היום בצה"ל, במשטרת ישראל ובשב"כ), מתוך הכרה והטמעה עמוקה של המערכות, החזון ו"ערכי הליבה" הארגוניים, על פני מוצנחים הנתפסים בדרך-כלל כמי שמתאימים יותר לטפל במצבי משבר חמורים, ולא כך המצב כיום בארבעת הארגונים.
אנו מעדיפים
"מנהיגים המתעמתים עם פוליטיקאים" על "מנהיגים הנכנעים לפוליטיקאים": לנוכח היחסים המורכבים בין ראשי הארגונים לבין המערכת הפוליטית, הממונה עליהם, אנו מעדיפים את המתעמתים על פני הכנועים ואת המגלים עצמאות מחשבתית ומעשית על פני המבטלים את דעתם מול הפוליטיקאים. העימותים צריכים להיות ענייניים גם אם מקורם לעיתים בחוסר הערכה כלפי הפוליטיקאים או בניסיונות להעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס הפוליטי והאישי. ראשי הארגונים חשים במקרים רבה הערכה מוגבלת בלבד לפוליטיקאים, ואף יוצרים במקרים רבים "מעין אוטונומיה", למעשה, גם אם לא להלכה. עדיין, אנו מעדיפים אותם על פני האחרים.
לסיכום, סוגיית בחירת הממשיכים נמצאת עתה על הפרק במשטרת ישראל, בצה"ל, במוסד ובשב"כ, ושאיפתנו היא כי בחירת היורשים תהיה במידה רבה בדמותם ובצלמם של המכהנים כיום. אנו מעדיפים את המקצוענים, השתקנים, האותנטיים, המכוננים, המוצמחים ואלה שיודעים לנצל לטובת האינטרס הציבורי את חולשתה של המערכת הפוליטית ולא להשתעבד לגחמותיה, על פני מועמדים אחרים.