קבוצת דיירים המונה 111 אנשים, שרכשו דירות מהחברה הקבלנית מרדכי אביב מפעלי בניה מירושלים, במסגרת פרויקט מחיר למשתכן בשכונת נרקיסים ברחוב ברכה פולד בראשון לציון, תובעת מהחברה פיצויים בסך 7.3 מיליון שקלים בגין איחור במסירת דירותיהם.
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נאמר כי המדובר בפרויקט של ארבעה בניינים (9–15 קומות), ולפי הסכמי המכר היו הדירות אמורות להימסר לידי התובעים עד ליום 30.6.24. בעקבות מלחמת חרבות ברזל נסגר אתר הבנייה למשך חודש ימים, והדירות לא נמסרו במועד, ובעליהן קיבלו מהנתבעת מספר מכתבי דחייה של מסירת דירותיהם, במסגרתם נמסר להם כי העיכוב נובע כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל (היעדר כוח אדם, ציוד וכו’).
בסופו של יום חלק מהפרויקט (שני בניינים) נמסר כעבור שמונה חודשי איחור, ואילו החלק האחר (שני בניינים נוספים) נמסר כעבור שנה, ולאור זאת — לדברי התובעים — עניינה של תביעתם הינה חיובה של הנתבעת בגין איחור במסירה וכפוף להוראות חוק המכר החל בעניינם.
לדברי התובעים, הנתבעת מנסה להסתמך על הסעיף שבהסכמי המכר, לפיו “אם כתוצאה מגורמים שאינם תלויים במוכר ושאין למוכר שליטה עליהם, או אם כתוצאה מכוח עליון לרבות מלחמה, יחול עיכוב בהשלמת הדירה — יידחה מועד המסירה בתקופת זמן המתחייבת באופן סביר מההפרעה ו/או העיכוב האמור, ובמקרה זה אף יידחה התשלום האחרון אשר על הקונה לשלם”.
ואולם מציינים התובעים כי בין תחילת מלחמת חרבות ברזל לבין מועד המסירה החוזי של דירותיהם חלפו תשעה חודשים — פרק זמן ארוך דיו כדי לצמצם את הפערים בבנייה, או למצער להקטין ולצמצם את העיכוב לאחר מועד המסירה החוזי — ולכן יש לדחות את טענת הנתבעת לעניין הסיבה בעיכוב במסירה (המלחמה).
זאת גם לאור העובדה כי המלחמה במקרה הנדון לא היוותה את הגורם המלא והעיקרי שגרם לאיחור במסירה, אלא רק עלה תאנה שנועד לכסות על מחדלי הנתבעת להשלמת הבנייה במועד, ולא ייתכן כי המלחמה תהווה “מילת קסם” או הצדקה גורפת לאיחור הרב בהשלמת הבנייה ומסירת הדירות במקרה זה.
לטענת התובעים, המיוצגים על–ידי עו”ד עופר חן, העיכוב במסירת הדירות הסב להם נזקים כלכליים, סבל ועוגמת נפש, כאשר מחד–גיסא נאלצו להתמודד עם האיחור המשמעותי בקבלת דירותיהם, ומאידך–גיסא — עם תשלומי המשכנתה והוצאות השכירות במקביל בגין האיחור במסירה.
לדבריהם, הנתבעת לא השכילה לשלם להם ולו סכום מינימלי כלשהו שאינו שנוי במחלוקת, אלא בחרה להסתתר תחת תירוץ המלחמה לכלל תקופת האיחור, והתעלמה לחלוטין — בחוסר תום לב — מחובתה לשלם להם פיצויים בגין האיחור במסירה.
טרם הוגש כתב הגנה.