- הדברים שלהלן נכתבו ונחתמו לראשונה ביום 23.2.95 ומובאים כאן כהשלמה למאמרי הקודם ('שמפניה ואני') בשינויי עריכה קלים בלבד. המאמר נשלח בזמנו למערכות העיתונים אך מובן שלא פורסם. יש עוד להזכיר ולזכור כי בימים ההם היו שמותיהם של ראשי השירותים החשאיים אסורים לפרסום...
כבר לילה, מאוחר.
רוח סתיו מנשב בצמרות העצים.
אכן שוב סתיו במקומותינו,
שוב חורף, שוב לילה.
אני ק' (ל') יושב בחדרי הדל,
עושה את חשבון הנפש היומי שלי.
שמא חטאתי היום בעצם קיומי הקט, המאמין?
האם הרגזתי עלי באיזה אופן, דבר או מעשה,
את
האח הגדול?
ואולי יתדפקו על דלתי זרועות שירותי בטחון הפנים המסכל
של המפלגה השלטת הסוציאל-פשיסטית?
הנה הוא בא עם צבא חילו. זהו כ'.
אפשר כבר לשמוע זה מקרוב, קול נקישת עקביו.
אכן כן, זהו כ' אשר עקב מינויו
תעלוזנה בנות הערלים, תאמרנה בנות הפלשתינים,
הכה י' באלפים, וכ' ברבבות יהודים.
הנה הוא עולה אל מרכז הבימה.
טכנאים! אורות! הוא מגיע!
אימרו נא, האין הוא ממש מכבי?
פשוט פטיש חזק בעל ביצי ברזל!
אורות! הוא מגיע! י' הולך, כ' בא!
האזינו שמים, שימעי ארץ: כ' בא!
בלון חם ונפוח, דחוס אוויר הרבה.
עתה הוא ניצב לפניכם, ערום כנחש וכביום היוולדו.
ידיים לו ורגליים, גם גוף, זנבון, וראש קטון.
אחוריו יראו. אך כל הרואה פניו מות ימות.
בכן לאט לכם יהודים, הירגעו נא ידידים.
עיניו מכוסות, מסווה על פניו.
הוא אינו נראה ואינו רואה.
כ' מאולף לפעולה אינסטינקטיבית ברשות ובשירות מפעיליו.
המחשבה בדבר אפשרות מפגש עימו,
אין פנים אל פנים או שק אל אין פנים,
מעבירה בכל ההוויה תחושת גועל נפש,
לא בשל האין מראה, כי אם משום הריח.
כ' אין לו פנים. אין לו תוכן.
גם לא צורה, לא דעה, לא דעת ולא שיקול דעת.
כ' המאולף הוא מן האומללים בבני האדם.
ואולי כלל אינו אדם?
אין לו אפשרות בחירה.
על צווארו מונח קולר והוא קשור בחבל.
יש לו מלונה. בפינתה השמאלית מונחת קערת פח לבנה
ובה רובצת עצם, מנת הסם יום ביומו.
כ' המאולף נאמן במוחלט למי אשר מניח עצם בפינת מלונתו.
כ' הוא מגיבוריה הנבחרים של תת-התרבות השלטת.
מן המכוערים שבבני האדם.
מידתו הראשונה המובחרת: הוא שונא יהודים.
וכל השונא לישראל, מן הדין שיהא לראש.
רעלים אנטי-יהודיים, אנטישמיים, הוזרקו לנפשו
והם מנותבים אצלו, בידי מפעיליו,
בעיקר נגד מתיישבים ו
מתנחלים יהודים.
האחטא בניחוש אם אקבע כי לכ' יש קרחת ומשקפיים
גם אם למעשה אין לו קרחת או משקפיים?
כ' מאולף לנבוח לנוכח יהודים ומאומן בנשיכתם.
זה צו שעת התולדה הגדולה של
'תהליך' ו/או 'עשיית' ה'שלום'.
אנו נמצאים בטירוף מערכות פסיכוטי.
ר' ופ' כלות הנובל, משמשות בהילוליהן, באמצעות ע' החתן,
כמשרתותיה של המגמה האיסלאמית היסודנית במציאות.
רק טמטום מוחלט בן שכרון החושים, הוא המונע מהם
ומן האספסוף הנוהה אחריהם להבין עובדה פשוטה זו.
תמורות אסטרטגיות מרחיקות לכת מעוצבות במזרח התיכון החדש...
השב"כ הישראלי נהיה שותפו של 'השב"כ' הפלשתיני...
והתמורות מחוללות כמתחייב, שינוי מהותי בהגדרת האויב.
מלחמתם תהא מעתה אחת: נגד אויבי ה'שלום'.
כן, זהו המזרח התיכון החדש המעוצב בנחישות של תיש ובעקשנות חמור
על-ידי אלילי האספסוף השמאלני הסוציאל-פשיסטי
בעלי ביצי הברזל החלודות וראש הפח הנפוח.
בכן, בחינת מפעיליו של כ'
מאות-אלפי יהודים לאויב יחשבו.
יש איפוא להעמיד בראש על המשמר איזה כ' מזן חדש.
כזה התאב לנבוח ולנשוך בבשר יהודים.
והנה, שירותי האופל הסוציאל-פשיסטים בראשות כ'
והמרצחים הפלשתינים של אש"ף,
בונים יחדיו שלום.
שלום של ראשי מאפיות סיציליאניות,
שלום של טרור פוליטי,
שלום של מעצרים ועינויים בחדרי חקירות קרים,
שלום של רמיסת זכויות יסוד ישראל והכבוד היהודי,
שלום שכולו שקר, שווא וכזב. ברית מוות עם מחבלים.
ואכן, זו רק שאלה של זמן:
שלום של רציחות בחדרי חקירות,
שלום של השלכת יריבים פוליטיים, אויבי השלום,
ממסוקי משטרת הפנים לים הסוער באמצע הלילה, בחורף.
שלום שהוא מלחמה.
אני ק' (ל') איני ירא מן הממשלה,
אף לא משירותי בטחון הפנים המפלגתיים בראשות כ'
כל-כך, משום שיש לי חוסן רוחני, אמונה,
ויש לי פנים וראש: ראשי שלי עצמי.
לכ. אין ראש כי אין לו פנים.
הוא לא איש ואין לו תכונות. סתם אדם דמוי
כלב בעל לסת אימתנית עם זרועות תמנון ורגלי עכביש,
אשר הושם על המערך האחד, האחר,
הפועל בדין ובאופן חוקי
שלא באופן חוקי ולפי דין יער,
ואשר הוקם כדי לשרת את בטחון העם היהודי בארצו
במלחמותיו עם אויביו,
ולא את המפלגה הסוציאל-פשיסטית השלטת
במאבקה עם יריביה הפוליטיים ומתנגדיה
בקרב המתנחלים וכל שאר היהודים הלאומיים.
ממילא, כל ניסיון מצד כ'לבלבי המפלגה הפשיסטית להתקרב אלי,
נחשב ומובן כניסיון היטפלות של טפילי התמנון השלטוני
ליהודי מאמין פשוט ואזרח נאמן,
אך ורק בשל עמדתו המוצקה בדעתו היהודית.
הפשיסטים הזקנים צולעים לבית העלמין
ושואפים להביא שמה העם,
תנועתו הציונית, ומדינת ישראל עמם.
ר' כבר מתנודד שיכור אלי קבר,
בקבוק ויסקי בידו וחפיסת קלפים בכיס מעילו.
במדרון המוביל לחצר הקברים
בשולי הדרך מעל דוכני השוק השחור,
מהמר ר' על כ'
כהמר קלפן זקן על כל הקופה וכהמר שתיין.
מבחינה אישית אין לבוס של כ' דבר-מה להפסיד.
כדרך כל בשר מתקדמים חייו לפרקם האחרון.
ור' בשרני מאוד, חומרני מאוד, דל-רוח,
אשר מנת האינטלקט המוגבלת שלו
רתומה באופן מוטבע ובלתי מושכל
לשירות צרכי בשר וחומר.
באמצעות כ' מבקש ר'
לפגוע ביהודים ולכפות על העם היהודי בארצו
את לוח הזמנים של חיי הבשר שלו עצמו.
אכן, ר' הבוס הישיר של כ'
הינו העלוב בראשי ממשלות ישראל עד כה
בחינת קישורו הרוחני, השכלי והנשמתי, למקור מקורות ישראל.
ר' קשור בבשר ובחומר בלבד.
הבשר מתדלדל והולך החומר אלי קבר.
אבל מה בכלל איכפת לכ'?
דעת אין לו ולא שיקול דעת.
הוא מאולף לנבוח לעבר יהודים
וכשצריך, כשמצווים עליו,
הוא מאומן לנשוך היטב, לקרוע בשר יהודי חי.
בכן, י' הולך וכ' בא.
ר' מביא אותו על כנפי העכביש המעופף
ועל כתפי שניהם סלסילות שגשוג הסקוריטטה
וכולם יחדיו מזמרים כמו במקהלה
את בשורת השלום והשטאזי.
עוד לילה עבר.
בבוקר פתחתי דלתי לאור שמש,
התבוננתי מחלון חדרי על הרי ירושלים.
הבוקר ראיתי את כ'
כ' הוא הרוטוויילר של השכן ממול.
סתם כלב של שמאלני.