ארצות-הברית מתמודדת בימים אלו עם בעיות פנים וחוץ:
1) בעוד מספר שבועות יציינו אזרחי ארה"ב תשע שנים לפיגוע הנפשע של מחבלים סעודים אשר פוצצו את מגדלי התאומים וכמעט הצליחו להתפוצץ לתוך הפנטגון. לכן אפשר להבין את הוויכוח הניטש בעיר ניו-יורק לגבי הכוונה להקים מרכז קהילתי שיכיל בתוכו מסגד סמוך למקום בו נפלו מגדלי התאומים. ההחלטה קשה - האם להעדיף ערכים על פני שכול או להפך.
הנשיא אובמה ניסה אמש להוכיח שהוא אינו פוליטיקאי ובנאום שנשא בבית-הלבן לצורך אירועי צום הרמדאן טען שיש להעניק למוסלמים את הזכות להתפלל במסגד ורבים הניחו שהוא תומך ברעיון זה, אך היום, בעת נופש במפרץ מקסיקו, שינה הנשיא את גרסתו.
ולכן נשאלת השאלה: מדוע להקים מסגד במקום בו נפלו התאומים? אני חושב שמדובר בגחמה זולה ולא מחושבת.
2) גם מדיניות החוץ של אובמה לא נושאת פרי בגלל שתי תפיסות שגויות ביסודן:
(א) אובמה הניח שאם יצליח להשלים בין ישראל לרשות הפלשתינית אז ייפתר הסכסוך הישראלי-ערבי הכולל. אך המציאות שונה בתכלית: סוריה ואירן "מצפצפות" על מדיניות הפיוס של אובמה, וגם המדינות המתונות שבעבר תיאמו את מהלכיהן עם וושינגטון יושבות על הגדר ומחכות למנהיג שיושיע אותן.
(ב) אובמה הניח גם שאם יתרחק מישראל, יקרב אליו את המדינות הערביות. בפועל, זה לא קרה: המחנה המתון פורק וגם ישראל מזלזלת בממשל האמריקני. כנראה שאובמה ילמד את הלקח בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר, כשיבין שאי-אפשר לרצות את כולם כל הזמן.