חוסר יציבות ימשול בכיפה בצרפת בשנה הבאה – צופה אקונומיסט ב-The World Ahead 2026. פרלמנט מפולג והיריבות בין מי שמקווים להחליף את עמנואל מקרון ב-2027, יגרמו שנה כאוטית. באוקטובר השנה היו לצרפת שלושה ראשי ממשלה בתוך 12 חודשים; האפשרות האופטימית ביותר היא להסתדר איכשהו באמצעות פשרות באסיפה הלאומית, והפסימית ביותר – משבר מלא שיבחן את המוסדות והנשיאות. קיימים שלושה תרחישים. הראשון: ממשלת המיעוט של סבסטיאן לקורן תעביר את תקציב 2026, תוך שהוא יתמרן בין הצורך לבצע ויתורים לשמאל לבין שמירת התמיכה של הימין-מרכז. השמאל הקיצוני (ז'אן-לוק מלנשון) והימין הקיצוני (מארין לה-פן) ינסו בכל הזדמנות להפיל את הממשלה, אם כי אין להם רוב לכך. השני: לקורן ייכשל, תקציב 2025 יוארך זמנית ומקרון לא יוכל לעמוד בלחץ להקדים את הבחירות לפרלמנט. כאשר עשה זאת ב-2024, התוצאה הייתה הבלגן הנוכחי. הצרפתים יילכו לקלפיות לבחירות המקומיות בחודש מארס, ובמידת הצורך ניתן יהיה לקיים באותו מועד את הבחירות הלאומיות. אם כך יקרה, הסקרים מנבאים 35% לימין הקיצוני בסיבוב הראשון, 24% לשמאל הקיצוני ורק 14% למרכז של מקרון. אם המצעד הלאומי של לה-פן ושותפיו ישיגו למעלה מ-250 מבין 577 המושבים, הם ידרשו את הזכות להקים ממשלה בראשותו של ז'ורדן ברדלה בן ה-30. חוסר הוודאות יגבר וייתכנו מהומות ברחובות. ממשלה כזאת, במקביל למקרון בארמון האליזה, יבחנו את חלוקת הסמכויות בין הרשויות. התרחיש השלישי והפחות סביר: מקרון ייאלץ לשקול את הקדמת הבחירות לנשיאות. מלנשון ואפילו כמה מבעלי בריתו של מקרון קראו לו לפרוש. לה-פן – שבית המשפט יכריע בשנה הבאה אם תוכל להתמודד – תשמח גם היא לראות אותו הולך. ככל שצרותיו מבית יגדלו, מקרון ישקיע יותר בזירה הבינלאומית.