חברת א.א. סוכנויות גז הגישה לבית המשפט בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על-ידי השופט בדימוס יעקב שמעוני, בסכסוך ארוך שנים בינה לבין חברת סופר גז, בטענה לנסיבות חריגות וקיצוניות אשר לדבריה ספק אם יש להן אח ורע בהיסטוריה של המשפט הישראלי. במבוא לבקשה נטען כי מדובר בפסק בוררות שניתן לאחר כ-22 שנים ממועד פתיחת ההליך, אשר התנהל, לשיטת המבקשת, באופן קלוקל, מסורבל ופוגעני. לטענתה, סופר גז עשתה כל שביכולתה לעכב ולסכל את בירור ההליך, בין היתר באמצעות הגשת אין-ספור בקשות מופרכות, חקירת עדים במשך חודשים ארוכים והגשת בקשות חוזרות לביטול החלטות הבורר. נטען כי הבורר אפשר זאת, משיקולים שאינם ברורים, ובכך העניק לסופר גז אפשרות למשוך הליך פשוט לכאורה במשך עשרות שנים. המבקשת מדגישה כי פרק הזמן החריג אינו טעות קולמוס אלא תוצאה של מצב אבסורדי שגרם לה עינוי דין חמור, המאיין לחלוטין את יכולתו של הבורר להכריע בהליך לאחר חלוף זמן כה רב - הן ממועד פתיחתו והן ממועד שמיעת העדים. עוד נטען כי פיצול ההליך לשני שלבים והמשכתו לאורך שנים רבות פגעו פגיעה אנושה ביכולתה של המבקשת להוכיח את טענותיה. לדבריה, עד למועד הבאת הראיות חלפו למעלה מעשר שנים, אתרי העבודה השתנו ללא הכר וזיכרונם של העדים נפגע באופן ממשי. המבקשת טוענת כי אין להשלים עם מצב שבו הליך אזרחי מוכרע בבוררות כעבור 22 שנים מיום תחילתו, שכן מדובר בפגיעה קשה באינטרס הציבורי ובאמון הציבור במוסד הבוררות. לטענתה, הותרת פסק הבוררות על-כנו משמעה אישור להתנהלות פסולה הן של צד להליך והן של הבורר עצמו. בעוד מניעיה של סופר גז לעיכוב ההליך היו, לשיטתה, ברורים ופסולים, מניעיו של הבורר לאפשר התנהלות זו ולהפוך את הבוררות ל”פארסה” נותרו, כך נטען, בגדר תעלומה. עוד נטען כי הבורר היה מחויב לשים קץ להתנהלות הפוגענית של סופר גז, ובחירתו שלא לעשות כן רק עודדה את משיכת הזמן ויצרה עיוות דין חמור. המבקשת מוסיפה כי אין זה מתקבל על הדעת שפסק בוררות יושתת על עדויות שנשמעו כ-9 שנים לפני מתן הפסק, מבלי שהבורר יכול לזכור את התרשמותו הישירה מהעדים, זאת כאשר במועד מתן הפסק התקרב הבורר לגיל 80 - נתון שלדבריה מעצים את הפגיעה ביכולת ההכרעה. באמצעות באי-כוחה, עורכי הדין ישראל שלו ו-טל טיטמן, נטען עוד כי חלק מהותי מפסק הבוררות מבוסס על הסכם שלא הוצג בפני הבורר, ואשר הצדדים קבעו במפורש כי לא יוצג במסגרת ההליך, כדי למנוע הסתמכות על נתונים ומספרים שאין להם קשר למחלוקות שבבוררות. חרף זאת, כך נטען, ביסס הבורר את התחשיב המרכזי בפסקו על אותו הסכם אסור, תוך בניית מסקנות על שברי עדויות, באופן שהוביל לתוצאה שגויה מן היסוד. לפי הנטען, התוצאה האבסורדית של הפסק היא שבמקום לחייב את סופר גז בעלויות הקמת תשתיות הגז, נקבע כי דווקא המבקשת תידרש להשיב לה סכומים נכבדים. המבקשת, שבבעלות איש העסקים אלי אטרקצ’י, הפעילה את סוכנות סופר גז רחובות בשנים 1996-2003 מכוח מערכת הסכמית עם סופר גז. בנובמבר 2004 הגישה המבקשת תביעה לבוררות בסך 34 מיליון שקלים, בטענה להשבת השקעות שביצעה בחיבור פרויקטים חדשים של מגורים, מסחר ותעשיה למערכת הגז, וכן להשבת השקעות נוספות. מנגד טענה סופר גז כי המבקשת אינה זכאית לסכום נוסף מעבר ל-4.5 מיליון שקלים שכבר שולמו לה. בפסק הבוררות נקבע כי סופר גז נדרשת לשלם למבקשת כ-2.5 מיליון שקלים כנגד מסירת הסוכנות לידיה, אך מאחר ששילמה לה בעבר 4.5 מיליון שקלים - לא נותר לה חוב נוסף. עוד נקבע כי על המבקשת להשיב לסופר גז כ-2 מיליון שקלים מתוך הסכום ששולם לה כתשלום ביניים שנוי במחלוקת, וכן לשאת בחלק מהוצאות הבוררות, לרבות שכר טירחת הבורר בסך 350,000 שקלים ושכר טירחת עורכי דין בסך 550,000 שקלים.