סוף אפריל: חדשות 12, “משחק כפול” והתגובה מבפנים ב־30 באפריל, לפי החשיפה, שודרה בחדשות 12 כתבה המתייחסת לקטר כמי שעושה “משחק כפול”. פלדשטיין פירש זאת – כך נטען בחומרים – כתגובה או “נקמה” על הראיון ליועץ הקטרי שנתן למתחרים. הוא כתב לאינהורן ניתוח שמופיע בתכתובות: מצד אחד “זה לא רע כל כך”, כי אם “מגיבים לך וחוזרים לדבר עליך” זה אומר שאתה “רלוונטי וחשוב”, והוא גם מוסיף את המשפטים שהחשיפה מצביעה עליהם כחריגים במיוחד: “אנחנו לא על השולחן” ו”אנחנו פה”. לפי גרינצייג, אלו אינן אמירות של “דובר לשכה” שמתרגם קו מדיני ישראלי, אלא לשון שמזדהה עם אינטרס של הצד הקטרי עצמו. זו אחת מאבני היסוד של הטענה: לא רק שהמסרים פרו־קטריים, אלא שהשפה מעידה על הזדהות עם נקודת המבט של קטר. הצעה אופרטיבית: צביקה קליין, ערוץ 12 ו”ישראל היום” בתוך אותו דיון פנימי, לפי התכתובות, פלדשטיין מציע דרך פעולה: לשלוח את צביקה קליין לערוץ 12, או “לדאוג לצביקה לכתוב טור פרשנות ב’ישראל היום’”. אינהורן משיב: “מלך”. בהקשר הזה, החומרים גם מזכירים שקליין נחקר בפרשה, ולפי הטקסט שסיפקת הוא גם ביקר בקטר, ולאחר הביקור פלדשטיין “סידר לו רעיונות” כדי לפרסם רשמים. זה פרט חשוב משום שהוא מצביע על היבט נוסף של המנגנון: לא רק “תדרוך” נקודתי, אלא תכנון מי יכול לשמש מגביר־קול לאורך זמן, ואיפה. תחילת מאי: תדרוך נגד מצרים, “גורם ביטחוני בכיר” וגרסה “משופצת” בתחילת מאי 2024, לפי החומרים, נערכה שיחת ווטצאפ שבסיומה פלדשטיין ניסח תדרוך: “ישראל דורשת ממצרים לעשות יותר וללחוץ על חמאס להביא לעסקה”. בתוך אותו טקסט הוא שילב משפט שמופיע בחומרים: “מסר מקטר לישראל, אל תשכחו אותנו ואת תפקידנו במו”מ”. מיד לאחר מכן הוא מוסיף חותמת סמכות: “גורם ביטחוני בכיר המעורה בפרטים”. לפי החשיפה, אינהורן שולח גרסה “משופצת” – חריפה יותר – שתוקפת את מצרים: טענה שחמאס התחמש דרך המנהרות ברפיח ולא דרך הכסף הקטרי, ותיאור של אינטרסים כלכליים מצריים סביב הברחות. פלדשטיין הוסיף בסוף: “גורם ביטחוני בכיר המעורה במשא־ומתן”. לפי החומרים, אינהורן מוסיף גם מסר נוסף שמרחיב את המסגרת: “קטר היא שותפה של אמריקה וצריכה לקחת חלק מוביל בפתרון היום שאחרי”. כלומר, לפי גרינצייג, יש כאן שתי שכבות: מסר נגד מצרים, ומסר שמקבע לקטר מעמד לא רק בהווה אלא גם ב”יום שאחרי”. הדחייה של שירית אביטן כהן, והפתרון: “תוריד את ישראל היום” בימים שלאחר מכן, לפי החשיפה, פלדשטיין ניסה לקדם “מסר פרו־קטרי כבד” לשירית אביטן כהן ב”ישראל היום”. היא דחתה את ההצעה, אבל הטקסט כבר היה מוכן, ולכן פלדשטיין שלח אותו לאינהורן עם הערה שמופיעה בחומרים: “אם בא לך למכור לכתב עצלן, רק תוריד את ‘ישראל היום’”. זה פרט שממחיש את טענת השיטה: הטקסט נתפס כמוצר שניתן למחזר בין מערכות, תוך שינוי מינימלי של “עטיפה”. 8–17 במאי: “גורמים אמריקנים בכירים”, “קיבלת”, “תותח” לפי החומרים, ב־8 במאי אינהורן ניסח לפני המהדורות מסר בייחוס ל”גורמים אמריקנים בכירים לגורמים ישראלים”: הקטרים לוחצים על חמאס לחזור לעסקה, והתקפות פוליטיקאים ישראלים נגד קטר “פוגעות במאמץ”. פלדשטיין שלח לאינהורן ידיעה ישראלית עם המסר הזה והוסיף: “קיבלת”. למחרת, לפי החשיפה, הוא “סיפק את הסחורה” שוב, ואינהורן השיב: “תותח”. ב־17 במאי, לפי החומרים, עלה מסר דומה: “האמריקנים ביקשו שקטר תוביל את היום שאחרי ברצועת עזה”, עם מסגור של קטר כ”שותפה אסטרטגית”. כאן מגיע פרט מרכזי שמחבר ישירות לתקשורת: התדרוך הזה, לפי החשיפה, הועבר לכתב הצבאי של ערוץ 14, נועם אמיר. אמיר, לפי החומרים, שלח לפלדשטיין את הטקסט שעליו תודרך וביקש: “תדייק לי”. פלדשטיין עדכן את אינהורן וכתב: “דייק את זה דחוףףף. זה פותח מהדורה ב־14”, והוסיף: “הערב!!!!”. לפי החשיפה, אינהורן ניסח את הטקסט שהופיע תחת שמו של אמיר, והשידור שודר מילה במילה. זה, למעשה, אחד הרגעים החדים ביותר בחשיפה: מסר שנכתב ונערך מאחורי הקלעים, עובר לשידור כמידע עיתונאי בחתימת כתב. 22–29 במאי: פוטליק, בירגר, “חייבים הרבה כתבות”, ואז “מחר מוכרחים להפציץ” לפי החומרים, ב־22 במאי פלדשטיין קיבל “משימות” מהלוביסט האמריקני ג׳יי פוטליק ומאיש העסקים גיל בירגר. הטקסט שהובא כולל הנחיה מפורשת “לדחוף” כמות גדולה של כתבות שמציגות את מצרים כמתווך “לא אמין” ומוטה, ואת קטר כמתווך “אמין וישר” שצריך להיות מעורב גם ב”יום שאחרי”. יומיים לאחר מכן, ב־24 במאי, אינהורן שואל: “יש לנו משהו להיום”. פלדשטיין משיב שאין “בשיח משהו להרים” כי “כולם עסוקים בחילוץ הגופות”, ומציע להרים בהמשך כתבה עם “סולי” על כסף מצרי והברחות, אבל “זה לא להיום”. בתוך שתי דקות, לפי החומרים, אינהורן כבר מציע “המצאה” חדשה: בכירים אמריקנים בשיחות סגורות אומרים שאי אפשר לסמוך יותר על מצרים, ומעכשיו “רק קטר תוביל את המו”מ”. פלדשטיין כותב שהם כבר מכרו “יומיים קודם” ל”כאן 11”. אינהורן משיב שהפעם זה “מהאמריקנים”. פלדשטיין עונה: “לא אשקר לך. אני יכול למכור לניר דבורי, והוא ייתן בלי שהוא ישים לב שזה היה בכאן 11”. אינהורן: “מעולה. בוא ניתן”. לפי החשיפה, המסר עבר לניר דבורי – ושודר מילה במילה בשידור מרכזי של חדשות 12. זה המקום שבו ביקשת, בצדק, פירוט: דבורי לא רק “נזכר” בשולי הסיפור, אלא מוצב בלב המקרה כמי שקיבל מסר שהוכן ונערך, והציג אותו לציבור כדיווח בייחוס ל”האמריקנים”. ב־29 במאי, לפי החומרים, אינהורן כותב: “היינו שקטים. מחר מוכרחים להפציץ”. פלדשטיין משיב: “אני פה. לא נעלם. מה השלב הבא”. אינהורן מציע למנף את השליטה בציר פילדלפי למסרים נגד המוחבראת המצרי. פלדשטיין דוחה: “לא להיט. בלשון המעטה”, ומסביר שזה “מסר משני” ושלא צריך “לעשות בכוח גם כשאין מה”. אינהורן מתעקש: “זה טוב לנו. הם אוהבים”. גם כאן, לפי החשיפה, אפשר לראות שני דברים במקביל: מצד אחד, ייצור מסרים. מצד שני, שיח פנימי על “מה עובד” מול קהל יעד תקשורתי. סוף מאי: “פגז”, “בליסטי” והמשפט שמסכם הכול לפי החומרים, לאחר מכן הגיע “שפרור” נוסף: סיפור על “אכזבת קטר” מחמאס, כולל רקע שנועד להישמע אמין: “בפגישה שהתקיימה אתמול בדוחה בין ראש ממשלת קטר וראש המודיעין המצרי לבכירי חמאס”. פלדשטיין שאל אם זה טוב, אינהורן ענה: “יפה”. פלדשטיין הוסיף גם ביקורת על מצרים “במסגרת אותה שיחה”, והמסר הזה התפרסם במהדורה המרכזית של חדשות 12 בידי ניר דבורי. לאחר הפרסום פלדשטיין כתב: “ככה עובדים”, והשניים התכתבו: “ענק”, “זה ענק”, ואז: “זה פגז”, “בליסטי”. המשפט שהחשיפה מציגה כסיכום עצמי מגיע ב־21 ביוני 2024: “בוראים מציאות”. מה המשמעות העיתונאית: לא רק מי כתב, גם מי לא בדק כאן חשוב לדייק בלי להפוך את זה לכתב־אישום כללי נגד כל התקשורת. החשיפה אינה מוכיחה שכתב זה או אחר פעל בזדון. היא כן מציבה סימני שאלה על שיטת עבודה: כשמגיע טקסט עטוף בייחוס סמכותי, וכשיש לחץ מהדורה, וכשיש תחרות על “פתיחת שידור” - קל מאוד לוותר על הצלבה. המסר שחוזר בכמה מערכות גם עלול להיראות “מאומת” כי “כולם אומרים”. לפי הטענה שבחשיפה, זו בדיוק האשליה: אותו מקור מזין כמה צינורות, ואז ההדהוד מצטייר כהוכחה.