לא קל למתוח ביקורת על כבוד הנשיא. קול פנימי אומר, של נעליך. קול נוסף, דואטי, מקשה אף יותר: אחרי הכל מדובר באחד משועי תבל, מדינאי בעל שם עולמי, אחד הידוענים הגדולים. אחד האנשים הדגולים. חתן פרס נובל לשלום, האיש אשר כולנו חייבים לו תודת הוקרה על היותו אביה-מולידה של ההרתעה הישראלית האולטימטיבית. האיש שכונן את האופציה מדימונה.
לא קל. בהחלט לא. על הציווי היהודי – "והדרת פני זקן (
שמעון פרס זקן? הצחקתנו!) נוסף נופך ייחודי – הדרת כבודו של האזרח מספר אחת של העם היהודי ושל מדינתו. ובכל זאת, האם מותר להקשות מעט? האם מותר להעכיר את השמחה טיפה?
מובנת ונסלחת הייתה ההפקה הקולוסאלית, חובקת ראשי מדינות, בהגיע שמעון פרס לגבורות לפני שבע שנים (איך שהזמן טס!). דומה כי אז, אפילו הציניקנים הגדולים השלימו עם חגיגת השמונים המתוקשרת, המתועדת, המתוהדת. לא בכל יום מגיע נשיא מדינת ישראל לגיל 80 והוא חד כתער, רך כמשי, צלול כמי נהר זכים, אישיות רמת מעלה, איש ענק.
אבל החגיגה התיאטרלית, שנערכה זה מכבר בתיאטרון הקאמרי במלאת לנשיאנו 87 שנים – מזל טוב ועד 120 לכל הפחות, אדוני הנשיא - הייתה ראוותנית, רהבתנית, טיפה צורמת. היא הייתה מיותרת. סביר לשער, כי איש לא יתמם להניח, כי נערכה למר פרס מסיבת הפתעה; כי מי שיזמו ותכננו והפיקו (מן הסתם בחשאי ובהיחבא) את יום ההולדת השביעי מאז חגגו לו שמונים היו מי שמכונות "הבנות בלשכה" (מוכשרות ונפלאות אחת אחת!). מדוע לא אוסר כבוד הנשיא על הפיכת ימי ההולדת שלו להפקות ציבוריות המתקיימות קבל עם ועדה, בנוכחות מוזמנים רמי מעלה ודרג – איש בתחומו?
ימי ההולדת המצוינים לכבוד הנשיא בהפקות גרנדיוזיות מעוררות תמיהה, בלשון המעטה: בשביל מה? בשביל מי? האם כבוד הנשיא לא שבע די כבוד בשנות חייו בכלל ובחייו הציבוריים בפרט? האם מה שהיה סביר ומובן כשמלאו לו שמונים – גיל עגול, גיל גדול לאיש גדול - לא הפך, זה מכבר, להעתק דהוי ופתטי משהו של ההפקה ההיא?
סליחה, אבל מי מימן?
כמעט מיותר למנות את שבחי האיש ואת סגולותיו, את זכויותיו הבלתי נדלות, את אישיותו הבלתי נדלית, את היותו אישיות נדירה. מן המפורסמות הן. כולן. ובכל זאת, ודווקא משום גדולתו הלא מעורערת, הבלתי מוטלת בספק, מותר לשאול מה אירע לציווי אנוש נוסף, אף הוא יהודי במהותו - "הצנע לכת".
טוב ונכון ואף יפה, ראוי ואף רצוי יהיה, אם בשנים הבאות יאסור כבוד הנשיא על "בנות הלשכה" - במרכאות ובלעדיהן - או על מי מאנשי בית הנשיא על קיום ימי הולדת לכבודו במתכונת אשר תעורר תמיהות ואף תקומם, כגון זו שנערכה לו זה עתה, בהגיעו לגיל שמונים ושבע.
ובעודי מרים כוס "לחיים" – סליחה, אבל הכוס מלאה כדי חציה בלבד ביין שולחני זול – אני מאחל לו מכל הלב: מזל טוב, בריאות טובה, אריכות ימים ושנים, והמשך נשיאות מוצלחת, לתפארת מדינת ישראל!