בגזר הדין פורטו הראיות שהתגלו במהלך שמיעת התיק ושמהן עלה, כי המחלקה לחקירות שוטרים נמנעה מתיעוד פעולות חקירה מרכזיות, כולל כאלו הנוגעות לגיוס עדי מדינה; חומר מהותי שנאסף נעלם; עדים נחקרו באופן פסול ועוד. גם ליווי התיק על-ידי מח"ש מול בית המשפט והפרקליטים שייצגו את המדינה בתיק, התאפיין בתקלות וליקויים, ובכלל זה הסתרת חומר חקירה משמעותי מהנאשמים ומבית המשפט, הטעיית בית המשפט ביחס לנושאים שונים, הערמת קשיים על בירור התיק ועוד. לדברי סובל, כל אלה גרמו להתארכות והסתבכות ההליך ולפגיעה בזכותו של פישר להליך הוגן. יתרה מכך: ליקויים בהתנהלות המחלקה לחקירות שוטרים שהתגלו במהלך המשפט הובילו לביצוע מספר השלמות חקירה, ובכלל זה השלמת חקירה מקיפה שבוצעה על-ידי גורם חיצוני בסמוך לסיום פרשת התביעה, ובה נחקרה התנהלות מח"ש עצמה. גם עניין זה תרם רבות להתארכות ההליך ולפגיעה בנאשם. סובל בחן את טענות הצדדים בהתאם לשיקולי הענישה הקבועים בחוק. מבחינת מתחמי הענישה קבע סובל, העונש ההולם ביחס לעבירה שבאישום המרכזי, פרשת אלון חסן, הוא מאסר בפועל לתקופה שבין שנה לשנתיים וחצי, וביחס לאישומים הנוספים – עונשי מאסר קצרים. בהמשך בחן סובל את ההשפעה של הנסיבות המיוחדות, וקבע, כי לאור הצטברות הפעולות הפסולות והכשלים של המחלקה לחקירות שוטרים, עומדת לפישר הגנה מן הצדק המצדיקה לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם ולהימנע מלהטיל עליו מאסר ממש. לפיכך, ותוך התחשבות גם בתקופה המשמעותית בה פישר היה נתון במעצר, הוחלט כאמור לגזור עליו תשעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי. סובל חתם את גזר הדין בתקווה שהאירועים שהתרחשו בתיק זה יובילו להפקת לקחים מתאימים, על-מנת שהתקלות והכשלים שהתגלו לא יחזרו על עצמם. הוא מדגיש, כי האינטרס הציבורי בהתנהלות נכונה ותקינה של הליכי חקירה, תוך שמירה על זכויות חשודים ונאשמים, אינו נופל בחשיבותו מהאינטרס הציבורי בהעמדת עבריינים לדין ובענישה הולמת.