כך תפסה קבוצת פסיכולוגים פיקוד על צה"ל (חלק ב') קשה מאוד לגרום לחיילים לגרש בכוח את בני עמם מבתיהם אם ממשיכים וקוראים לילד בשמו. כדי לגרום לדבר לצאת לפועל חייבים לרמות. חייבים לא לתת את התמונה המלאה בנוגע לדמוקרטיה, חייבים לעוות את האירועים ההיסטוריים, חייבים לבצע רצח-אופי לקורבנות המיועדים וחייבים ליצור שפה חדשה שתעלים את המילים הבעייתיות ותציב במקומן מילים מכובסות וקלות לעיכול. המערכת האזרחית יצרה מערכת מושגים כזאת. כמה דוגמאות:

• "קרווילה" = קרוואן קירות גבס עם גג רעפים שנבנה בחופזה וברשלנות.

• תרמית שנוצרה לצורך שכנוע דעת הקהל שמדובר במעבר ל"ווילות".

• "שכונת קרווילות" = מחנה פליטים.

• דעת הקהל שוכנעה להסכים לגירוש באמצעות ביטויים היוצרים רושם של עתיד מסודר וורוד המחכה ל"מפונים".

• "פינוי" = גירוש אלים וכפוי של אזרחים חפים מפשע.

• המילה פינוי חלה על חפצים, אשפה או אזרחים באזור אסון, הנאלצים להיעקר מרצון נוכח אסון טבע וכולי.

• "הינתקות" = גירוש אלפי יהודים מבתיהם ותו לא.

• מילה המיועדת ליצור רושם שישראל "לוקחת את גורלה בידיה" ועוזבת את כל הצרות של עזה מאחוריה. אפילו טרם מעשה הודה השלטון כי פרט לגירוש, אין כוונה לעשות שום שינוי כלפי עזה באספקת חשמל, מים, סחורות, אנרגיה וכניסת פועלים.

• "יש פתרון לכל מתיישב" = השלכתם של אלפי אזרחים מבתיהם תוך חיסול מקורות פרנסתם, ללא פיצוי הולם, בליווי טיפול ביורוקרטי מתנכר, מגושם ואדיש.

• "ממשלת ישראל ערוכה לפינוי עזה וצפון השומרון, יש פתרון לכל מתיישב, דיור זמני וקבוע, תעסוקה, חינוך ופיצוי כספי, מקום דיור יחכה לכל משפחה, מאגר של 20,000 דונם לחקלאות, תעסוקה חלופית וסיוע לעצמאים, מקום לימודים לילדים". (מתוך פרסומת ממשלתית בטלוויזיה) = מקסימום היערכות, הכנות ותקציבים לגירוש עצמו ואפס היערכות, הכנות ותקציבים לצרכי הפליטים. זריקת אנשים ללא ציוד במלונות, אפס פתרונות ללימודי הילדים, פיצויים מאוחרים ומושהים - שגם בתיאוריה, לפי לשון החוק, לא הספיקו לכיסוי הנזק הישיר, אפס דיור קבוע, מחיקת פרנסת החקלאים שבעבר ייצרו כ-11% מהתוצרת החקלאית הישראלית שיוצאה לחו"ל.

אבל, כאמור, לא ניתן היה לומר את האמת. דעת הקהל הייתה מתקשה לעכל את המהלך והקורבנות עצמם היו עלולים להתמרד. גם חיילים היו מתקשים לבצע פקודה שהייתה אומרת את הדברים כפשוטם, ולכן זכו גם הם למערכת מושגים חדשה. חלקה מוכר לקהל הרחב מהתקשורת, חלקה לא התפרסם. להלן חלק מהשפה החדשה:

• "מתקשים" = חיילים שנטו לסרב לפקודת הגירוש.

• תיאור החיילים המצפוניים כחלשים שיש לעזור להם.

• "פצל"מ", פעילות צבאית לא מלחמתית = תיאור פשטני טכני של שימוש בצה"ל לגירוש אזרחים.

• "הכנה מנטאלית" = שטיפת המוח של החיילים שיהיו מסוגלים לבצע פשע מבלי להרגיש ועם מינימום משקעים נפשיים, כמטרה קצרת-טווח. שינוי הזהות של צה"ל לצבא "פצל"מ" פוסט-מודרני, כמטרה ארוכת-טווח.

• "משימה לאומית" = גירוש 9,000 אזרחים מבתיהם, הריסת בתיהם ומתן השטח לאויב. המילה החיובית הגדולה הזו, מטרתה הייתה לתת הרגשה לחיילים שהם שותפים במעשה לאומי חיובי גדול, בעוד שהם היו שותפים בפשע לאומי, בפשע הומניטרי ובפשע ביטחוני.

• "שבת אחים" = השם שניתן למבצע גירוש 9,000 אחים מבתיהם.

• צירוף המילים הזה, גדוש האחווה ושותפות הגורל, נועד לכסות על מעשה שהוא ההפך הגמור. השם שונה ל"זוהר הרקיע" בעקבות מחאות.

• "זוהר הרקיע" = השם המשודרג של מבצע הגירוש ("שבת אחים" בשמו הקודם), נבחר בגלל הניחוח הדתי-מסורתי הנודף ממנו, על-ידי השימוש בצמד מילים מתוך תפילת "אל מלא רחמים" וספר דניאל בתנ"ך.

• השימוש נעשה כדי לבלבל את הציבור המגורש, שרובו דתי, כאילו יש למעשה ולמבצעיו זיקה למקורות, וכדי לזכות לסימפטיה תת-הכרתית.

• "צבא המדינה" = מה שפעם היה "צבא העם".

• ביטוי שהוסב כתוצאה מהבעייתיות שנוצרה עקב השימוש בצבא ככלי נגד חלק מן העם.

• "שומרי השלום" = מופיע ב"ערכות" ככינוי לחיילים שקיבלו משימת גירוש.

• "משימה בתוך המשפחה", תרומה לקהילה", "סיוע" = כך לימדו את החיילים לחשוב על תפקידם, שלא היה אלא "מלחמת אחים", "החרבת קהילות", "הרס החיים".

• שימוש במילים חיוביות, קלות לעיכול, לתיאור ההפך הגמור מפירושן המילולי.

• "באנו לעזור ולא להרוס" = באנו להרוס ולא לעזור.

• "אנחנו חלק מכוח סיוע" = אנו באנו לגרש אתכם מהבית.

• "תהיו שם עבורם" = תהיו שם נגדם.

• "תהיו אתם אלו שעוזרים להם ברגעים הקשים" = אתם אלו שיוצרים להם את הרגעים הקשים.

• "נחישות ורגישות" = גירוש בכל מחיר, תוך ניסיון לשמירה על ארשת-פנים רגישה ומנומסת, ככלי פסיכולוגי להמיס את התנגדות הקורבנות והחיילים עצמם.

העיוות, השקר והלוחמה הפסיכולוגית נגד החיילים והאזרחים, נגזרו מעצם הפקודה ומאופי המשימה. תארו לעצמכם פקודה כזאת: "המשימה היא לגרש בכוח אזרחים מבתיהם. אתם אלו שהולכים להרוס להם את החיים, הם הולכים אל הלא-נודע כי אין להם שום פתרון, מאזרחים יצרניים הם עומדים להפוך לשקי תפוחי-אדמה אנושיים ולהיזרק במלונות כמו סמרטוטים. את הרגע הקשה הזה אתם תעשו להם, אתם תחריבו את הקהילות, אתם תעלו אותם בכוח לאוטובוסים, לרובם אין פתרון מגורים כלל ולחלקם הקטן הכינו מחנות פליטים מבקתות גבס שכבר בגשם הראשון יוצפו. כבר היום ברור שהמהלך כולו לא יביא שינוי כלשהו, וזה במקרה הטוב. במקרה הרע הוא יוביל לאסון לאומי ביטחוני, כלכלי וחברתי. מהמקומות שמהם אתם עומדים לגרש אותם יירו המחבלים על שטח המדינה, בתחילה על שדרות ובהמשך על אשקלון, באר שבע, אשדוד ואף על תל אביב. הינתקות? שטויות. עזה לא הולכת לשום מקום ושום גדר לא תעצור רקטות, אך למרות זאת נמשיך לספק לעזה חשמל ומים. פעולה כזו מוגדרת בחוק הבינלאומי כ"טיהור אתני" וכפשע מלחמה, ובמקומות אחרים עומדים לדין על כך. לכם אין מה לדאוג כי החוקים הללו אינם מיועדים למי שעושה זאת ליהודים. כלפי פנים מדובר במצב קלאסי של 'עריצות הרוב', כפיית דעת הממשלה על צבא העם נגד חלק מן העם, מהלך מפוקפק מבחינה דמוקרטית, חוקית ובוודאי מוסרית. ראש הממשלה שנבחר תחת הבטחות מסוימות לבוחר עושה את ההפך כשלגמרי במקרה מתנהלות נגדו באותו זמן חקירות פליליות הכוללות חשד לשוחד. קראנו למבצע "שבת אחים" כדי לבלבל גם אתכם וגם את המגורשים, אך כנראה שהגזמנו וקמו מחאות, אז שינינו ל'זוהר הרקיע' שגם הוא מספיק מבלבל. זו המשימה שאתם חייבים לבצע". זו הייתה פקודת הגירוש האמיתית, שלו הייתה נאמרת באופן כן וישיר, לא היה סיכוי שמישהו יציית לה ויאפשר להוציא אותה לפועל. לכן היו חייבים לשקר, לעוות, לעטוף בהרבה צמר גפן מילולי את כל הקצוות הדוקרים, ולרמות את הציבור ואת החיילים בעזרת מסע אדיר של הונאה ולוחמה פסיכולוגית. היום ברור לחלוטין כי הפקודה הדמיונית הזו, על כל קיצוניותה, קרובה הרבה יותר למציאות מאשר כל המילים היפות שבהן הלעיטו את החיילים.