התמונה בישראל: 160 אלף מאובחנים, עד 500 אלף חולים בפועל הד"ר רועי ברנע, החוקר הראשי במכון אסותא, הציג אומדן שלפיו בישראל כ־160 אלף חולים מאובחנים, אך מספר החולים בפועל עשוי להגיע עד 500 אלף עקב תת־אבחון נרחב. אחת הדוגמאות שהוצגו ממחישה עד כמה האבחון "נעלם" מהשגרה: במחקר ספירומטריה בקרב מעשנים בגילי 75-45, 22% מהנבדקים אובחנו לראשונה רק בזכות בדיקה יזומה, בעוד שרק שיעור קטן מהם ידע על המחלה קודם לכן. גם ממדי התמותה הוצגו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: ההערכה היא לכ־3,000 מקרי מוות בשנה, וחלק ניכר מהמאושפזים עקב COPD מצוי בסיכון תמותה גבוה בשנה שלאחר האשפוז. הכסף הגדול: אשפוזים, מיון ותרופות הנתון שתפס את מרכז הדיון נגע לאשפוזים, בעיקר משום שהם משקפים גם כשל רפואי וגם נזק כלכלי. לפי הנתונים שהוצגו, מספר האשפוזים השנתי (מכל סיבה) בקרב חולי COPD מוערך בכ־37 אלף. אלא שרק כ־27% מהם מוגדרים עם COPD כאבחנה ראשית. המשמעות היא שרוב האשפוזים של חולי COPD נרשמים תחת מחלות רקע, אף שהמחלה ממשיכה להכביד על המערכת. העלות הכוללת של אשפוזים אלה נאמדה בכ־567 מיליון ש"ח בשנה.

לצד האשפוזים, הוצגו גם רכיבי עלות ישירים נוספים, בהם תרופות אחזקה באמצעות משאפים, ובמקרים מסוימים גם פרוצדורות מתקדמות. לפי החישוב במחקר, עלות התרופות הבסיסיות בלבד נעמדת במאות מיליוני ש"ח בשנה. העלות העקיפה: עבודה, תפוקה, קצבאות ומטפלים המחלה אינה נשארת בבתי החולים. היא פוגעת ביכולת לעבוד ולהתפרנס, ולעיתים דוחפת חולים לקצבאות. לפי הנתונים שהוצגו:

• פגיעה ממוצעת בפרודוקטיביות נאמדה ב־18.9%, ועלות שנתית של אובדן תפוקה בגילי עבודה בלבד (45 עד 64) הוערכה בכ־212 מיליון ש"ח.

• אובדן ימי עבודה נאמד בהפסד שנתי ממוצע של 6.2 ימים לחולה. בהנחה שכ־30% מהחולים נמצאים בגיל העבודה (כ־48 אלף חולים), העלות השנתית הוערכה בכ־195 מיליון ש"ח.

• בתחום הנכות: כ־4,200 חולים עשויים להיות זכאים לקצבת נכות, בעלות פוטנציאלית מלאה של כ־151 מיליון ש"ח בשנה. ההערכה בפועל, על בסיס שיעור מאובחנים נמוך, עמדה על כ־29 מיליון ש"ח בשנה.

• נוסף לכך, הוצגה עלות של אובדן ימי עבודה של מטפל עיקרי, בהערכה שמרנית, בכ־93 מיליון ש"ח בשנה.

שיקום ריאתי: הכלי היעיל שלא מגיע לרוב החולים אחד הנושאים שחזרו שוב ושוב בדיון היה השיקום הריאתי. לפי המסמכים, מדובר בכלי מוכח לשיפור היכולת התפקודית ולהפחתת התלקחויות, אך הניצול בפועל נמוך, בעיקר בפריפריה. העלות לחולה לסדנה בת שלושה חודשים הוערכה בכ־2,100 ש"ח, בעוד שמספר הזכאים גבוה בהרבה ממספר המממשים. בתוך כך, הד"ר אמיר בר־שי, יו"ר עמותת "דרכי נשימה" ורופא ריאות, הדגיש כי חיסונים, מניעת עישון, חמצן ושיקום ריאתי יכולים לצמצם בחדות את התלקחויות המחלה והידרדרותה, אך רבים מהחולים כלל לא מקבלים המלצה לשיקום לאחר אשפוז. הפרופסור צבי פרידלנדר, יו"ר האיגוד הישראלי לרפואת ריאות, חיזק את הקו הזה והדגיש צורך במענה קהילתי רציף, כולל אחות מתאמת ברפואת ריאות בקהילה, הרחבת נגישות לספירומטריה, חיזוק המאבק בעישון ומניעת מכירת מוצרי עישון לנוער. בסיכום הדיון ביקשה הוועדה ממשרד הבריאות, בין היתר, לפעול למיגור העישון, להכשיר רופאים בקהילה לאיתור מוקדם, להגביר מודעות בקרב הציבור ובעיקר בקבוצות סיכון, לשפר את הנגשת בדיקות הספירומטריה ולהרחיב את התבחינים לזכאות, לחזק את הרצף הטיפולי בין אשפוז לקהילה, לבחון הוספת תקני אחיות מתאמות ברפואת ריאות, ולפעול יחד עם משרד האוצר להעלאת תמחור שירותי השיקום הריאתי והכנסתם למסלול תמיכה ייעודי.