"לא קל לחשוב על פתרונות כאשר אתה מתעורר כל בוקר לאיומים חדשים" – אמר בשבוע שעבר שר החוץ של דנמרק, לארס ראסמוסן. "שני הצדדים הסכימו שלא להסכים", הוסיף לאחר פגישה עם ג"ד ואנס ומרקו רוביו בנושא גרינלנד. אבל גם אם המשבר אינו נראה בלתי נמנע, עצם התערבותו של דונלד טראמפ בריבונותה של חברה בנאט"ו הפעילה את פעמוני האזעקה בבירות אירופה. לאירופים יש שלוש אפשרויות, מנתח אקונומיסט: להרגיע (deflate), להרתיע (deter) ולהסיח (distract). נכון לעכשיו, העדיפות היא להרגיע: להסביר לדונלד טראמפ שיש פתרונות אחרים לנימוק הפומבי שלו – חשש מהשתלטות רוסית או סינית. "קבוצת עבודה בדרג גבוה", כלשונו של ראסמוסן, תדון בביטחון באזור הארקטי. בריטניה וגרמניה מציעות מעקב ימי. הצעות אלו מלוות בחנופה הדרושה: טראמפ צודק בדאגותיו לביטחון האיזור. אקונומיסט אינו מסכים עם הציטוט האחרון. על-פי ההסכם עם דנמרק מ-1951, ארה"ב יכולה להציב בגרינלנד כוחות כאוות נפשה. לאחר המלחמה הקרה היא צמצמה את מספרם לפחות מ-200 בבסיס בודד בצפון-מערב האי, המשמש למעקב לווינים ומכ"ם להתרעה מוקדמת. גרינלנד גם נהנית ממטריית הביטחון של נאט"ו. טענותיו של טראמפ גם נראות מנופחות; אין ראיות לכך שהמים מסביב לאי "מלאים בספינות רוסיות וסיניות" כדבריו, והדנים למעשה מונעים השקעות סיניות בו. ואילו כריית המחצבים הנדירים מאדמת האי הקפוא תהיה יקרה; חברות אמריקניות יכולות לעשות זאת כבר כיום, אך אינן מעוניינות. אבל טיעונים כאלה אינם מזיזים לטראמפ, ולכן נראה שעל אירופה לשקול את אפשרות ההרתעה. בבריסל ובבירות אחרות מדברים על השעיית חלקים מהסכם הסחר בין האיחוד האירופי לבין ארה"ב או הפעלת לחץ על חברות הטכנולוגיה האמריקניות. רעיונות פרועים יותר כוללים סגירת בסיסים צבאיים אמריקניים ביבשת או מכירת אחזקות באג"ח של משרד האוצר האמריקני. אולם, יהיה קשה להשיג רוב לתמיכה בצעדים כאלה, ורובם יהוו תגמול יותר מאשר הרתעה.