ביהמ"ש: שיחה חד פעמית יכולה להוות הטרדה מינית

העובדת, רואת חשבון במקצועה, החלה לעבוד באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בנציבות מס הכנסה בשנת 1990. בשנת 1993 שובצה העובדת במחלקת שומת מקרקעין בנציבות והחל משנת 1996 היא הועסקה בתפקיד של מפקחת במחלקת שומת מקרקעין. חוות הדעת התקופתיות על המשיבה לשנים 1999-1998 היו טובות מאוד. הממונה, כלכלן בהשכלתו, החל את עבודתו בנציבות בשנת 1990. בשנים 2000-1995 כיהן הממונה כמנהל תחום ביקורת פנים בנציבות. בשנת 1990 הכירו העובדת והממונה בקורס מפקחים של אגף מס הכנסה. באותה תקופה היה ביניהם קשר אינטימי חד פעמי ומאז התראו מפעם לפעם, ללא קשר מיוחד. בחודש אוגוסט 2000 מונתה העובדת לתפקיד ממונה שמאי מחוז לתקופה של חצי שנה. חודש לאחר מכן מונה הממונה לתפקיד מנהל מחלקת שומת מקרקעין והיה הממונה הישיר עליה. באותה תקופה, היו הממונה והעובדת נשואים לבני זוג. בחודש יוני 2001 הגישה העובדת במשטרה תלונה נגד הממונה על הטרדה מינית. בתלונה נאמר, בין היתר, כי ביום 3.1.01, במהלך פגישה אישית ביניהם במשרדו של הממונה, הוא אמר לה כי היא "מעוררת בו חשק", "בא לו עליה", "בואי נפסיק לעבוד, יש דברים טובים יותר לעשות" וכי הוא מעוניין לקיים עימה יחסי מין. העובדת טענה כי הבהירה לממונה מייד ובאופן חד-משמעי שהיא אינה מעוניינת בכל קשר מיני או אחר עמו החורג ממסגרת יחסי העבודה. עוד טענה העובדת כי באותו ערב היא התקשרה לחברה לעבודה והשאירה לה הודעה במשיבון ולמחרת סיפרה לה על האירוע. בין החודשים ינואר-מרץ 2001, במהלך פגישות עבודה שוטפות בין הממונה לעובדת, המשיך הממונה להעיר לה ולהציע לה הצעות בעלות אופי מיני. בחקירתו במשטרה טען הממונה כי מעולם לא הטריד מינית את העובדת והפגישות שהתקיימו ביניהם היו על-רקע מקצועי ונסבו על ענייני עבודה שוטפים. עוד טען הממונה כי היחסים המתוחים בינו לבין העובדת החלו מיום כניסתו לתפקיד. לטענתו, העובדת סירבה לקבל את מרותו, את הנחיותיו ואת דרכי הניהול שהנהיג במחלקה. בסופו של דבר נסגר התיק הפלילי נגד המערער מחוסר ראיות מספיקות. ביום 8.8.01 פנתה העובדת לצדוק ארבל, סגן נציב למינהל ומשאבי אנוש בבקשה להפריד בינה לבין הממונה בטענה על התנכלויות מצידו מאז הגשת התלונה במשטרה. כחודש לאחר מכן השיב ארבל לעובדת כי העביר את בקשתה לטיפולו של הממונה על התביעה והמשמעת בנציבות. במקביל פנה הממונה אל הממונה עליו אהרון אליהו, סגן נציב מס הכנסה לענייני מיסוי מקרקעין, בטענה כי מאז כניסתו לתפקיד פעלה העובדת בניגוד להנחיותיו ולמדיניות שהנהיג במחלקה. ביום 23.9.01 התקיים מכרז למשרה של ממונה (שמאי מחוזי). העובדת הגישה מועמדות לתפקיד, אך למשרה נבחרה עובדת אחרת, אליה פנה הממונה בהצעה להגיש מועמדות. ביום 16.12.02 פנתה העובדת לממונה בבקשה לסייע לה בקידום לדרגת מפקח ראשי. ביום 5.3.03 השיב לה הממונה כי אין היא "עומדת בנורמות ובקריטריונים לקידום המבוקש". העובדת פנתה לנציבת מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בבקשה שתבדוק את החלטת הממונה שלא לאשר את קידומה. פנייה זו לא נענתה. בין לבין, הועברה תלונתה הפלילית של העובדת נגד הממונה לפסים משמעתיים ובחודש מארס 2003 החליטה נציבות שירות המדינה להמליץ לנציבות מס הכנסה לנקוט נגד הממונה אמצעי משמעת של נזיפה. במסגרת זו לא נמצאו ראיות לביסוס טענת ההתנכלות. בחודש אפריל 2003 הועברה העובדת, בהסכמתה, למחלקת השומה בנציבות, שם לא הייתה כפופה למערער וביום 1.11.03 היא קודמה לתפקיד ממונה (מפקח ראשי). ביום 5.1.04 הגישה העובדת לבית הדין האזורי בירושלים תביעה נגד הממונה לפיצוי כספי בסך של 150,000 ש"ח. בתביעה טענה העובדת כי הממונה הטריד אותה מינית בהיותו ממונה עליה וכי בעקבות דחיית הצעותיו המיניות ותלונתה במשטרה התנכל לה וגרם לה נזקים חמורים במישור הנפשי, המקצועי, הקידום האישי והכספי. התביעה הוגשה לפי סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית ולפי פקודת הנזיקין (עב 1050/04). העובדת טענה כי ההטרדה המינית מצד הממונה בוצעה תוך ניצול יחסי מרות ופגיעה בכבוד האדם, פגיעה של ממש בעתידה המקצועי ותנאי עבודתה וכן פגיעה בשמה הטוב. העובדת הגישה את התביעה גם נגד המדינה כמעסיקה. כפי שנאמר, העובדת והמדינה הגיעו להסכם של פשרה לפיו שולם לעובדת סכום כולל וחד פעמי בסך של 30,000 ש"ח, מבלי שמי מהצדדים ייחשב כמודה בטענות הצד שכנגד. להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין ביום 19.12.04. אשר לתביעה נגד הממונה, העובדת טענה בבית הדין האזורי כי, במהלך פגישה ביניהם מיום 3.1.01, הטריד אותה הממונה מינית בכך שחזר מספר פעמים על אמירות בעלות אופי מיני וניסה לשכנעה כי "יש להפריד בין עבודה ליחסים אישיים" וכי בני הזוג של שניהם "לא צריכים לדעת מזה". לטענת העובדת היא הבהירה לממונה באופן חד-משמעי שאין היא מעוניינת בכל קשר מיני עימו. עוד טענה העובדת כי הדבר קרה גם בפגישות שוטפות בענייני עבודה במהלך חודשים ינואר-מרץ 2001, בהן הציע לה הממונה "לפתוח את הישיבה בנשיקה", ציין בפניה כי "אינו יכול להתרכז" ועוד. אשר לתביעה על התנכלויות מצד הממונה, טענה העובדת כי אלה פגעו בה בכך שנמנע ממנה לצאת להשתלמויות, שנערמו קשיים לקבלת אישורים הקשורים לדוחות אש"ל, שתיקים ופרויקטים שהיו בטיפולה הועברו לטיפולם של עובדים אחרים ועוד. לטענתה, העניין המשיך עד חודש אפריל 2003, מועד בו עברה, בלית ברירה, למחלקה אחרת בנציבות. הממונה חלק על טענות העובדת על הפגישה בין השניים מיום 3.1.01, על הטרדות מיניות בחדשים ינואר - מרץ 2001 ועל התנכלויות. לטענתו, הוא מעולם לא הטריד מינית את המשיבה ולא התנכל לה. לטענתו, פגישותיהם המקצועיות היו קורקטיות וללא שיחות אישיות מן העבר. לטענתו, הרקע לטענותיה של העובדת כלפיו היה סירובה לקבל את מרותו כמנהל, את הנחיותיו ואת דרכי ניהולו את המחלקה. הממונה הוסיף וטען כי מיומו הראשון בתפקיד הוא נתקל בהתנהגות מרדנית של העובדת אשר עשתה כל שבידה כדי להכשילו במילוי תפקידו ובפיקוחו המקצועי על עבודתה.

לטענת הממונה, אי-קידומה של העובדת נמנע בשל אי-התאמתה ולא בשל התנכלויות מצידו. כן גורס הממונה כי התביעה הוגשה באיחור בן יום אחד לאחר תום תקופת ההתיישנות ולעניין זה אין נפקא מינה אם הייתה שביתה בבית הדין לעבודה. בערעור שכנגד לערעור הממונה, מעלה העובדת טענות נגד קבלת תביעתה באורח חלקי. לטענתה, היה מקום לאמץ את גירסתה ולקבל את תביעתה לפיצוי על התנכלות במלואה. העובדת טוענת כי הממונה התנכל לה באופן חמור ושיטתי וגרם לה נזק ממשי - כספי, מקצועי ונפשי, משך תקופה ארוכה. בנסיבות אלה, מבקשת העובדת לפסוק לה פיצוי כספי גבוה מזה שקבע בי הדין האזורי על התנכלות. כן, לטענת העובדת, יש לראות את ההצעות אשר הופנו כלפיה כ"התייחסויות חוזרות", ולחלופין, ביחסי מרות, אף חזרתיות של ההצעות אינה נדרשת. לטענת העובדת, בסעיף 7(א)(1) לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988, נקבע כי הטרדה מינית תיחשב גם על-רקע של הטרדה בודדת. לטענתה, עצם ההתנכלות מהווה הטרדה מינית בדרך אחרת והיא מגלמת בחובה אמירה משמעותית שהיא בבחינת הצעה חוזרת. עוד טוענת העובדת כי טעה בית הדין האזורי בהתעלמו מאירועי ההטרדה במהלך החודשים ינואר - מרס 2001.

השופט שמואל צור

• המסגרת המשפטית - סעיף 3(א) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע שורה של מעשים המהווים הטרדה מינית וביניהם סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מינית; מעשים מגונים; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניי בהצעות האמורות; התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות; התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית. כן מוגדרת בחוק התנכלות כפגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה שהוגשו על הטרדה מינית.

• הסעיף הרלוונטי למקרה זה והשאלה על הפרק - הסעיף הרלוונטי לעניין הינו הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, כאשר מוטיב החזרה הוא הרלוונטי. האם ההתייחסויות ה"חוזרות" צריכות להתקיים במספראירועים שונים ונפרדים או שמא יכולות הן להתקיים במהלכו של אירוע אחד?

• פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה - בית הדין האזורי לעבוד הסבר כי התבטאויותיו המילוליות של הממונה כלפי העובדת "אינן בבחינת הצעות חוזרות או התייחסויות חוזרות". עוד קבע בית הדין האזורי כי אומנם התנהגות הממונה לא הייתה הולמת, אך לא ניתן לראות בהצעה חד פעמית לקיים יחסי מין משום התייחסות מבזה או משפילה חד פעמית כהגדרתה בסעיף 3(א)(5) לחוק, זאת לאור העובדה שבעבר היה קשר אינטימי בין הצדדים. חיזוק למסקנה בדבר העדר השפלה מצא בית הדין בדבריה של העובדת אשר לא תיארה את החוויה שעברה כ"משפילה" או "מבזה", אלא רק הסבירה כי יצאה מהפגישה "פגועה, מוטרדת, מודאגת ומלאת חששות מן הצפוי בעתיד". בנוסף, מצא בית הדין כי יש לראות בהתבטאויות של הממונה - גם אם נאמרו באופן חד פעמי - משום התנהגות שאינה הולמת ואינה עולה בקנה אחד עם המצופה ממנהל. עם זאת, קבע ביה"ד האזורי לעבודה, התמשכות ההטרדות במרץ 2001 המיניות לא הוכחה. כן נקבע כי הוכח שהממונה, לאחר שהוגשה נגדו תלונה על הטרדה מינית, העביר תיקים ונושאים בעלי חשיבות ומשקל שהיו בטיפולה של העובדת לעובדים אחרים ובכך פגע במקצועיותה, בקשרי העבודה שלה ובמוניטין שצברה. לדעת בית הדין, למרות שהיה מדובר בהחלטות במסגרת שיקול דעתו של הממונה, ראוי היה כי לא יחליט בעניינים אלה אלא יעבירם לממונים עליו. עוד נקבע כי החלטת הממונה שלא להמליץ על העובדת לדרגת מפקח ראשי התבססה על שיקולים לא עניינים ולא סבירים וכי הוא השתמש בנימוקים לא מבוססים על-מנת למנוע את קידומה. כמו-כן קבע בית הדין האזורי כי הממונה הציג את העובדת בפני הממונים עליה כבלתי ממושמעת, המסרבת לקבל את מרותו ובכך פגע בשמה הטוב ובקידומה המקצועי. עם זאת נקבע כי חלק מהמחלוקות נגרמו בשל הסגנון הניהולי הריכוזי והקפדני של הממונה ולא היו קשורות לתלונתה של העובדת. בסופו של דבר חייב בית הדין האזורי את הממונה לפצות את העובדת על מעשי ההתנכלות בסכום של 15,000 ש"ח.

• האם התביעה התיישנה? קביעת בית הדין האזורי לעבודה - הוראת סעיף 6(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית קובעת תקופת התיישנות בת 3 שנים לתביעת נזיקין המבוססת על הטרדה מינית או התנכלות. אין חולק כי האירוע עליו ביססה העובדת את תביעתה התרחש ביום 3.1.01 ואילו התביעה הוגשה ביום 5.1.04, היינו - יומיים לאחר תום תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. בקשר לכך טענה העובדת כי נבצר ממנה להגיש את תביעתה במועד בשל שביתת עובדי בתי המשפט שהסתיימה ביום 5.1.04 והתביעה הוגשה בו ביום. בית הדין לעבודה קבע כי תקופת השבתה לא תבוא במניין ימי ההתיישנות. עוד קבע בית הדין כי שעה שהעובדת הגישה את תביעתה בהזדמנות הראשונה שניתנה לה - ביום הראשון בו חזרו עובדי בתי המשפט לעבודה מלאה בתום השביתה - היא פעלה לפי תקנות השביתה ובכל מקרה גם שיקולים של צדק יכולים להצדיק איחור של יום בהגשת תביעה ולהתגבר על מגבלת ההתיישנות.

• האם התביעה התיישנה? הכרעת בית הדין הארצי לעבודה - חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 הוא חוק כללי הקובע הוראות לעניין התיישנותן של עילות תביעה לאחר תקופות שונות הקבועות בו. אין חולק כי תקופת ההתיישנות על תביעה לפי חוק הטרדה מינית עומדת על שלוש שנים, אולם, דיני ההתיישנות הכלליים חלים על התביעה, לרבות האפשרות לחרוג מכללי ההתיישנות במקרים מסוימים, כגון אי נגישות בית המשפט. גם מכוח סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981, אם תקופת ההתיישנות מסתיימת בתוך ימי מנוחה, פגרה או שבתון, כי אז נדחית ההתיישנות עד לאחר תום ימים אלה. חוק זה אינו מתייחס לסיטואציה של שביתה. תקנה 5 לתקנות בתי משפט, בית הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשנ"א – 1982, אשר 'מקפיאה' מועדים לעשיית פעולות משפטיות לא נועדה לחול על סוגיית ההתיישנות. הגם שאין בחוק פתרון לתקופת ההתיישנות במקרה של שביתה במערכת בתי המשפט, הרי יש פה חסר (לאקונה) משפטי אשר סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"פ – 1980 עונה עליו וקובע כי ניתן לפסוק מתוך היקש:

• "....דיני ההתיישנות אינם נוקשים ומוחלטים וקיימים להם חריגים הנעוצים, בין השאר, במציאות של חוסר יכולת אמיתית של בעל דין לממש את זכות תביעתו. ההסדר הקרוב והמידתי ביותר לענייננו הוא זה הקבוע בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות ולפיו ימי מנוחה, פגרה או שבתון באים במניין ימי תקופה זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה. ראוי להחיל הוראה זו, מכוח היקש, גם על תקופת התיישנות המסתיימת בעיצומה של שביתה בבתי המשפט המונעת אפשרות הגשת תובענה בטרם התיישנה התביעה. במצב שכזה ראוי לראות בעל דין שהגיש את תביעתו מייד עם תום השביתה כמי שהגיש את תביעתו בזמן, אף אם חלפה תקופת ההתיישנות על-פי עניינה הפורמלי".

• תכליתו של חוק למניעת הטרדה מינית - על תכליתו של החוק למניעת הטרדה מינית ניתן ללמוד, בין היתר, מדברי ההסבר להצעת החוק:

• "הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו, ובזכותו לשוויון. היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבוד החברתי של המוטרד. היא משפילה ומבזה את אנושיותו, בין השאר על-ידי התייחסות אל האדם כאל אובייקט מיני לשימושו של המטריד. הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה של המוטרד ואת שליטתו בגופו ומיניותו, פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו, וכן מפלה אותו לרעה לעומת אנשים אחרים. הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן, ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה, וביתר תחומי החיים, ובכך היא פוגעת בשוויונן.... החוק אינו מתיימר לאכוף מוסר או להתערב ביחסים חברתיים מרצון, אלא למנוע מאדם לכפות את עצמו על מי שאינו מעוניין בכך, ובמיוחד כשהדבר נעשה תוך שימוש לרעה בעמדת כוח"

• האם העובדת הוטרדה מינית? - אשר לאירוע מיום 3.1.01, בית הדין האזורי קיבל את גרסת העובדת - אשר נתמכה בעדויות נוספות - כי במהלך פגישת עבודה בין השניים אמר לה הממונה כי היא "מעוררת בו חשק", "בא לו עליה", "בואי נפסיק לעבוד", "יש דברים טובים יותר לעשות" וכי הוא מעוניין לקיים עימה יחסי מין. אמירות אלו הן "הצעות בעלות אופי מיני". דברי הממונה לעובדת לא נאמרו בהיסח הדעת אלא כוונו למטרות מיניות מוגדרות שראשיתן במלים וסופן ציפיה למעשים. היבטים אלה של האירוע מחזקים את האירוע כהטרדה מינית ומעניקים לו נופך נוסף של מובהקות ושל חומרה.

• האם ההצעות המיניות של הממונה היו 'חוזרות ונשנות'? - פרשנות נכונה של החוק על-רקע לשונו ותכליתו מובילה למסקנה כי הטרדה מינית, גם זו הדורשת אלמנט "חוזר", יכולה להתרחש גם במהלכו של אירוע אחד. בחינת ההגדרה שבחוק צריכה להיעשות לאור המטרה החברתית הרחבה העומדת בבסיסו. מטרת החוק היא לשמור על כבוד האדם כאדם וכעובד. מטרת החוק היא למנוע מבעל תפקיד ובעל שררה לנצל לרעה את מעמדו ואת כוח המרות הנתון לו במסגרת תפקידו. אדם המכהן בתפקיד רשאי להשתמש בכוחות הנתונים לו לצורך ביצוע תפקידו ואל לו לנצל את מעמדו וכוחו כדי להשיג יעדים שהם מעבר לגבולות התפקיד. בעל תפקיד הממונה על אחרים חייב להתייחס אליהם בכבוד, בצורה עניינית וחברית ואין הוא רשאי להתייחס אליהם כאל אובייקט לניצול אישי או לסיפוק צרכים מיניים.

• על-פי תכליתו של החוק, גם אמירה חוזרת אשר נאמרה במהלך אירוע אחד תיחשב כהטרדה מינית - "על-רקע יעדים אלה יש לקבוע כי "הצעות חוזרות" בעלות אופי מיני או "התייחסויות חוזרות" בעלות אופי מיני אינן חייבות להתרחש במהלך אירועים נפרדים בזמן ובמקום. אלמנט ה"חזרה" שבהגדרה לא נועד אלא להתגבר על מצב של פליטת פה חד פעמית אשר יכולה להאמר בהיסח הדעת או אפילו מתוך כוונה. אמירה חד-פעמית בעלת אופי מיני נחשבת בעיני החוק כאירוע מקרי שיש ממנו חזרה. אמירה חד פעמית שכזו נסלחת על-פי החוק ואין היא עולה כדי הטרדה מינית במובן סעיף 3(א) (3) ו-(4) לחוק. עם זאת, אמירה חוזרת בעלת אופי מיני או סידרה של אמירות דומות בלשונן ובמטרתן - אף אם נאמרו במהלך אירוע אחד - מקיימות את ההגדרה של "הטרדה מינית" במובן החוק. ....אין הבדל של ממש בעוצמת הפגיעה בכבודו של אדם המוטרד מינית כאשר מופנות אליו הצעות או התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני במסגרת אירוע אחד, לבין מצב דומה המתרחש במהלך מספר אירועים, כל עוד מושא הפניות מבטא חוסר ענין לגביהן. אופיין המבזה והמשפיל של ההצעות או ההתייחסויות אינו מושפע מהשאלה אם הן הועלו בגדרו של מפגש אחד או במספר מפגשים".

• סכום הפיצוי הראוי בהתייחס לאותה הטרדה - עומד על סך 15,000 ש"ח, שכן מדובר בהתייחסות חד פעמית העומדת ברף התחתון של מקרי ההטרדה המינית. סכום זה אמור להוות פיצוי מעט לעובדת על הפגיעה בה ועל עוגמת הנפש שנגרמה לה. סכום זה אמור להוות גם תמרור אזהרה לממונה ולעובדים אחרים לבל יהינו לבצע מעשים של הטרדה מינית כלפי עובדות הנמצאות במחיצתם במסגרת יחסי העבודה.

• האם נתקיימה הטרדה מינית בחודשים ינואר – מרס 2001? - בתביעה טענה העובדת כי במהלך החדשים ינואר - מרס 2001 היא קיימה עם הממונה פגישות עבודה שוטפות במהלכן הוא הציע לה הצעות בעלות אופי מיני כגון - "לפתוח את הישיבה בנשיקה" או "במה נתחיל בנשיקה או בעבודה" או שציין בפניה כי "אינו יכול להתרכז". נדמה שלא יכול להיות ספק שאמירות כגון אלה, כלשונן, הן בבחינת הטרדה מינית המהווה עוולה לפי החוק המזכה בפיצוי כספי. עם זאת, טענות על אמירות שכאלה צריכות הוכחה ברמה סבירה הנדרשת במשפט אזרחי. קבע בית הדין האזורי כי העובדת לא הרימה את נטל ההוכחה. בית הדין קבע כי, בשונה מן הגרסה המפורטת שהתייחסה לאירוע מיום 3.1.01, גירסת העובדת ביחס להטרדות הנוספות הייתה קצרה ולא מפורטת, הן בתצהירה והן בעדותה. בית הדין האזורי מצא שגירסת העובדת בקשר לאירועים אלה הייתה כללית ואינה מספקת לקביעת מימצאים עובדתיים. אין להתערב בקביעות אלו.

• האם הממונה התנכל לעובדת? - בית הדין האזורי מצא כי העובדת סבלה מהתנכלויות מצידו של הממונה. טענותיה בעניין זה היו מפורטות והתייחסו לשורה של מעשים, כגון - העברת תיקים שהיו בטיפולה לטיפולם של עובדים אחרים, הערמת קשיים במתן אישורי דוחות אשל, מניעת קבלת טלפון נייד, מניעת יציאה לימי עיון, צמצום מספר השעות הנוספות ועוד. עוד קבע בית הדין האזורי כי התנהלותו של הממונה בכך שרשם המלצה שלילית על העובדת בקשר לקבלת תפקיד של "ממונה שמאי מחוזי" בעצם היום בו נחקר במשטרה על תלונות העובדת כלפיו - הייתה בלתי סבירה ובלתי ראויה ומהווה חיזוק משמעותי למסקנה כי הממונה התנכל לעובדת בשל הגשת התלונה על הטרדה מינית. בית הדין האזורי לעבודה פסק לעובדת סך של 15 אלף ש"ח בגין התנכלות, שכן לשיטתו, מדובר ברף התחתון של ההתנכת. נכון היה לפסוק לעובדת פיצוי על ההתנכלות בסכום גבוה מזה שנפסק. מדובר בשורה של מעשי התנכלות שונים, אשר נמשכו לאורך זמן. בהיבט זה, מדובר במעשים להם נודעת חומרה אף גדולה מזו של הטרדה מינית מילולית חד פעמית.

השופט יגאל פליטמן

• כיצד יש לפרש את לשון החוק? - לשון החוק קובעת כי הטרדה מינית פירושה "הצעות חוזרות המופנות לאדם אשר הראה (קודם לכן - י.פ.) למטריד, כי אינו מעוניין בהצעות האמורות". נדרשים, אם כן ארבעה יסודות לכינונה של עוולת ההטרדה המינית: א. הצעה ראשונה; ב. סירוב (אף ב"שתיקת תמהון"); ג. הצעה נוספת; ד. הצעה חוזרת נוספת. יש להקפיד בפרשונת זו של החוק שכן הטרדה מינית הינה גם עבירה פלילית. עם זאת, היות וביחסי מרות עסקינן, גם אם "המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות", עדיין, בעוולת הטרד המינית עסקינן. הטעם לאותה הוראה המייתרת את התנאי של תגובת חוסר העניין מצד המוטרד, יסודו בהנחה של שלילת הרצון החופשי המלא לסרב, במקרה של יחסי מרות וכפיפות.

• תכלית עבירת ההתנכלות - תכלית הוראת ההתנכלות הינה לאפשר בירור התלונה או תביעה של הטוענת להטרדה מינית מבלי שיאונה לה כל רע עקב תלונתה או תביעתה. לכן התנכלות לה, בעקבות תלונתה על הטרדה מינית, כל עוד ברור כי היא סברה בתום לב שמדובר בהטרדה מינית - הינה בגדר עוולה כלפיה המזכה אותה בפיצוי, ללא קשר לשאלת הוכחת ההטרדה המינית על-פי החוק. יש להעמיד את הפיצוי בגין התנכלות על סך של 30 אלף ש"ח.

הנשיא סטיב אדלר

• האם נתרחשה הטרדה מינית? - לכל הדעות, מדובר בדברים לא ראויים שאין מקומם במקום העבודה. בדבריו מציע הממונה לעובדת לבגוד בבעלה, דבר אשר מהווה הצעה בזויה כשלעצמה, ויש בכך כדי להעמיד את העובדת במעמד לא נוח ולא נעים, בניגוד לאחת מתכליות החוק למניעת הטרדה מינית – שמירה על סביבת עבודה נעימה לכלל העובדים. על-אף היחסים האינטימיים שהיו בעבר בין העובדת לבין הממונה, אין מקום לפנייה מעין זו כעבור כעשר שנים, במסגרת יחסי העבודה, כל שכן עת מדובר בשניים אשר ביניהם יחסי מרות. עם זאת, במקרה שלפנינו מדובר בשיחה אחת, בעלת רצף אחד, בה הממונה פונה אל העובדת באופן פתאומי במסגרת שיחת עבודה, ואומר דברים המצביעים על רצונו לקיים עמה יחסי מין כבעבר. העובדת מסרבת להצעתו, תוך שהיא מדגישה שכעת מצב הדברים השתנה, שניהם נשואים ומועסקים באותו מקום עבודה. הממונה עשה ניסיון לשכנע את העובדת ומבהיר, כי בני זוגם לא חייבים לדעת על מערכת היחסים שתהיה ביניהם. בתגובה, שבה העובדת על סירובה והבהירה, כי היא מוכנה לדבר על ענייני עבודה ותו לא. בכך, בא לסיום אירוע השיחה, שלאחריו שבו השניים לעבודתם ולא הייתה שיחה נוספת ביניהם בנושא. בנסיבות אלו, לטעמי, מדובר בשיחה אשר בפועל, הוצעה במסגרתה "הצעה" אחת, אשר נדחתה על-ידי העובדת: "לטעמי, אין זה נכון "למדוד" את דברי הממונה "לפי סרגל", לספור את המילים והמשפטים ועל-פי מספר זה או אחר להכריע האם היו הצעות חוזרות, כנדרש בסעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(4) לחוק, אם לאו".

• האם מעשי הממונה מהווים התנכלות? - מבלי לקבוע עמדה בנוגע לטענות בדבר רמת ביצוע העבודה על-ידי העובדת, עולה ממכלול העובדות כפי שנקבעו על-ידי בית הדין האזורי, כי הממונה מנע מהעובדת להתקדם בעבודה, והתייחס אליה כאל עובדת שאינה נושאת חן בעיניו, ואינה מוערכת על ידו, וזאת עקב הגשת התלונה במשטרה.

• מהו הפיצוי הכספי הראוי -מעשיו של הממונה לאחר הגשת התלונה במשטרה נעשו מתוך מחשבה תחילה, לאורך זמן, על-מנת לפגוע בעובדת. משכך, זכאית העובדת לפיצוי כספי הולם. ..."לדידי, התנהגותו של הממונה כפי שבאה לידי ביטוי לאחר אירוע השיחה, מהווה פגיעה חמורה יותר בעובדת מאשר אירוע השיחה עצמו, שהיה אירוע נקודתי, קצר בזמן, ואשר לגישתי אף לא עלה כדי "הטרדה מינית" לפי החוק....נוכח חומרת מעשי ההתנכלות, אני מסכים לתוצאה אליה הגיעו חבריי, ולפיה יש להעמיד את הפיצוי לעובדת על 30,000 ש"ח".

על דעת השופטים פליטמן וצור, ושני נציגי הציבור, וכנגד דעתו החולקת של הנשיא אדלר, מתקבל ערעור העובדת בעניין ההטרדה המינית, ונקבע כי הממונה הטריד מינית את העובדת ועליו לשלם פיצוי בסכום של 15,000 ש"ח בגין עוולה זו. הממונה ישלם לעובדת, בנוסף על הסכומים שנפסקו בבית הדין האזורי – סכום של 30,000 ש"ח (נכון להיום), וכן 5,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ.

- בבית הדין הארצי לעבודה - בפני השופטים סטיב אדלר, יגאל פליטמן, שמואל צור, ובפני נציג העובדים מר עוזר כרמי, ונציג המעבידים מר יורם בליזובסקי - בשם פלוני: עו"ד דרור ארד-אילון - בשם אלמונית: עו"ד דב גורטלר