ארצות הברית הודיעה (22.1.26) כי השלימה את פרישתה מארגון הבריאות העולמי, בתום תקופת הודעה מוקדמת של שנה. בהודעה הרשמית מסרו משרד הבריאות האמריקני ומשרד החוץ כי המהלך נובע מניהול כושל של משבר הקורונה שמקורו בווהאן (סין), אי־יישום רפורמות חיוניות ואי־יכולת להוכיח עצמאות מהשפעה פוליטית של מדינות חברות. במוקד ההכרזה עמדה הודעה משותפת של שר הבריאות האמריקני רוברט פ' קנדי ושר החוץ מרקו רוביו, שלפיה חברות מלאה בארגון הסתיימה, וארה"ב תתאם מול הארגון “באופן מוגבל” רק ככל שנדרש להשלמת הפרישה. על-פי דף העקרונות שפרסם הממשל, כל המימון הממשלתי לארגון הופסק, אנשי צוות וקבלנים שהוצבו בארגון הוחזרו, והשתתפות רשמית בוועדות ובגופי ניהול הופסקה. הטיעון האמריקני: “שקיפות, אחריותיות, עצמאות” המסמכים האמריקניים חוזרים לשלושה צירים: ביקורת על תפקוד הארגון בראשית הקורונה, טענה לפוליטיזציה והיעדר עצמאות, וטענה לנטל כספי לא־מידתי על משלמי המיסים בארה"ב. בדף העקרונות נכתב כי דמי החבר המוערכים של ארה"ב עמדו בשנים האחרונות על כ־111 מיליון דולר בשנה בממוצע, לצד תרומות רצוניות ממוצעות של כ־570 מיליון דולר בשנה. לצד זאת, הממשל מבקש להציג “יום שאחרי” שאינו בדלנות בריאותית: לפי נוסח המסמכים, ארה"ב תמשיך לפעול בזירה הבינלאומית אך דרך שיתופי פעולה ישירים עם מדינות, עם המגזר הפרטי ועם גופים אזרחיים. הביקורת המקצועית: “צעד חסר אחריות מדעית” מנגד, מומחים לבריאות הציבור ולמחלות מדבקות הזהירו כי ניתוק ממערכת התיאום העולמית יפגע בזיהוי מוקדם של התפרצויות ובקבלת החלטות משותפות. נשיא האיגוד האמריקני למחלות זיהומיות, הד"ר רונלד נהאס, כינה את הפרישה “חסרת אחריות מדעית” והדגיש כי “שיתוף פעולה עולמי אינו מותרות אלא הכרח ביולוגי”. גם בתקשורת האמריקנית הודגש ממד מעשי מאוד: יציאה ממנגנוני עבודה של הארגון עלולה להחליש תהליכים שוטפים של שיתוף מידע, לרבות מסגרות הקשורות להערכת זני שפעת ולעידכון חיסונים עונתיים.