"הדולר שלנו מתחזק יותר מדי וזה חלקית באשמתי, כי לאנשים יש אמון בי", אמר דונלד טראמפ בתחילת הקדנציה הראשונה שלו. כמה שבועות של מנהיגות כאוטית – גרינלנד, מיניאפוליס, חקירה נגד יו"ר הפדרל ריזרב – עשו הרבה כדי למחוק אמון זה. הדולר ירד בשבוע שעבר לשפל של ארבע שנים. זה עשוי להיות טוב למשק האמריקני, אך לא בדרך שטראמפ רוצה – כותב ג'ייסון פורמן, שהיה יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הבית הלבן בקדנציה השנייה של ברק אובמה, בניו-יורק טיימס. רוב האינדיקטורים הכלכליים ברורים: ירידה באבטלה טובה, עלייה במניות טובה. לא כך לגבי שערי חליפין. דולר חזק נשמע טוב יותר מאשר דולר חלש, אך לא תמיד זה המצב. דולר חזק טוב לצרכנים, משום שצריך פחות דולרים כדי לרכוש מטבע זר. אמריקנים החיים בחו"ל מקבלים יותר דולרים ויכולים לקנות יותר. המגזר העסקי מוציא פחות דולרים לרכישת מוצרים מיובאים, מה שמוריד את המחיר לצרכן. מצד שני, מבחינת היצואנים האמריקנים – במיוחד תעשיינים ועובדיהם – עדיף דולר חלש. במצב כזה, קל יותר לצרכנים בחו"ל לרכוש מוצרים אמריקניים. מוצרים מיובאים מתייקרים מבחינת הצרכן האמריקני והוא מעדיף תוצרת מקומית. במשך עשרות שנים התבטאו אנשי הממשל בזהירות בנוגע לדולר, מחשש שהתבטאות שגויה תשפיע על השווקים. רוברט רובין, שר האוצר בממשל ביל קלינטון, טבע את המנטרה "דולר חזק הוא אינטרס לאומי שלנו". שרי האוצר מאז חזרו על אמירה זו – כולל הנוכחי, סקוט בסנט, שאמר זאת בשבוע שעבר. אבל דיבור זהיר אינו זהה לדיבור עקבי. בעוד פקידים משתי המפלגות היללו את הדולר החזק, הם התלוננו בקולניות שמטבעות חלשים של מדינות אחרות, במיוחד יפן וסין, מעניקים להם יתרון בסחר משום שכך ביכולתם להציף את השוק בסחורות זולות ולפגוע בייצור האמריקני. אבל מתוך הגדרה, אם מטבעות אלו יתחזקו – הדולר ייחלש. בטווח הקצר יש משמעות למילים, אך לאורך זמן שערי החליפין מושפעים מנתונים בסיסיים כמו גרעון תקציבי, זרימת הון ושערי ריבית. כאשר נשאל טראמפ על היחלשות הדולר, הוא נשמע כמעט אדיש: הדולר "צריך להגיע לרמה שלו". יש סיבה טובה להניח שהרמה הזאת תהיה נמוכה בהרבה מאשר בשנים האחרונות, סבור פורמן. הפדרל ריזרב הוריד את הריבית בחודשים האחרונים בשיעור מהיר יותר מאשר בנקים מרכזיים אחרים; הבנק של יפן אף העלה אותה. שילוב זה גורם למשקיעים לעבור מהדולר למטבעות אחרים, המציעים תשואה גבוהה יותר. ארה"ב ממשיכה לסבול מגרעון מסחרי גבוה מדי. בניגוד לטענותיו של טראמפ, הדבר אינו נובע מכך שמדינות אחרות מרמות או מנצלות אותה, אלא משום שהצרכנים האמריקנים וממשלתם מוציאים ולווים יותר מדי. דולר חלש עשוי לתקן את חוסר האיזון הזה, באמצעות הפחתת ההוצאה על מוצרים מיובאים תוך עידוד הייצוא וצמצום הגרעון. אבל כאן טראמפ צריך להיות זהיר שמא משאלותיו יתממשו. דולר חלש עשוי לשפר את המאזן ארוך הטווח, אך זאת תוך אילוץ האמריקנים להדק את חגורותיהם ולצמצם את הוצאותיהם. זה פופולרי כמו לומר לילדים לאכול יותר תרד היום כדי שיהיו יותר בריאים בעתיד. תקופות של דולר חלש בתקופת ג'ו ביידן הקבילו לירידה באמון הצרכנים, ומחקרים מצביעים על אותו דפוס. ממשלות ברחבי העולם כמעט מעולם לא שילמו מחיר פוליטי על התחזקות מהירה של המטבע, בעוד רבות נפלו בשל ירידה חדה בו. בקרוב יתברר כמה מוכנים האמריקנים לשלם תמורת הירקות שלהם כאשר הירוק שלהם נחלש.