יו"ר הוועדה ח"כ צבי סוכות פתח בטון חריף והתייחס ישירות להיעדרות: "ההחלטה הזאת לא מכבדת אתכם. להחרים דיון בטענה שאין בעיה - זה אירוע עצוב ומדאיג. הייתם רוצים שהסטודנטים יחליטו לאיזה דיון נכנסים ולאיזה לא? בואו תדברו ותגידו אם חסרים לכם כלים לטיפול".

לדבריו, הוועדה אינה טוענת שהאקדמיה כולה מסיתה, אלא מבקשת להתמודד עם אירועים נקודתיים. "להתעלם ולהחרים - זו לא דרך אקדמית, וזה מבזה את הכנסת", הוסיף.

מנגד, ח"כ סימון דוידסון (יש עתיד) ביקש לאזן את השיח וציין כי האקדמיה סייעה רבות לסטודנטים ששירתו במילואים במהלך המלחמה: "הוועדה צריכה לתת גב לאקדמיה ולא לתקוף אותה. יש חוק למאבק בטרור שיכול לטפל במקרים כאלה".

במהלך הדיון הציג סוכות פרסומים מאירועים בקמפוסים, ובהם קריאות "ברוח ודם נפדה את פלשתין", עמידות דומייה לזכר הרוגים בעזה וצעדות מחאה. "זו הסתה פר־אקסלנס ואנחנו חייבים למנוע דבר כזה", אמר. כרם שאולי, יו"ר תא אם תרצו, סיפרה על פגיעה בתחושת הביטחון: "זה מיעוט, אבל מיעוט מסוכן. מילואימניקים מרגישים איום, אפילו חוששים להגיע עם נשק כדי שלא יסמנו אותם".

אליאב דבח, ראש תא "דרור" באוניברסיטת אריאל, תיאר מציאות דומה: "באוניברסיטה פגשנו את השנאה מקרוב", וקרא לסגור את תאי בל"ד ולהפסיק את מימונם.

ח"כ אביחי בוארון (ליכוד) הציב קו תקיף: "עד שלא ננקה את האקדמיה ממסיתים לטרור - לא עשינו את תפקידנו. חופש ביטוי הוא לא חופש שיסוי". היבטים משפטיים ואכיפה הדיון גלש גם לשאלת גבולות החוק. טלי פלדמן מהפרקליטות הסבירה כי לא ניתן לקבוע מראש שאמירה מסוימת מהווה הסתה: "הכול נבחן בקונטקסט, לפי הנסיבות והיסוד ההסתברותי הנדרש לעבירה". לדבריה, מתקבלות תלונות על הסתה ונפתחות חקירות, ולעיתים מוגשים כתבי אישום גם נגד סטודנטים, אך לא ניתן למיין נתונים לפי מוסד או תפקיד. שי גליק מארגון "בצלמו" טען כי המשטרה נמנעת מלהיכנס לקמפוסים, אולם נציגת המשטרה רפ"ק דנית שושן חליוה דחתה זאת: "אנחנו לא מכירים הנחיה כזאת שאין כניסה לקמפוסים".

נציגי המועצה להשכלה גבוהה הדגישו כי הם מגנים "בצורה חד־משמעית התבטאויות של תמיכה והסתה לטרור" וקראו לאפס סובלנות. האחראית על פניות הציבור במל"ג, מיכל פרי, ציינה כי מתקיים מעקב שוטף אחר טיפול המוסדות בתלונות, באמצעות דיווחים ובירורים. בתום הדיון דרשה הוועדה מהמל"ג להעביר נתונים מעודכנים על מספר התלונות ואופן הטיפול בהן. מעבר לאירועים נקודתיים, העימות חשף מחלוקת עמוקה יותר: הכנסת מבקשת פיקוח ודיווח פומבי, בעוד הנהלות המוסדות חוששות מהכללה ופגיעה בשמה של המערכת כולה. החרם החריג של ראשי האוניברסיטאות העביר את מרכז הכובד מהשאלה "האם קיימת הסתה" לשאלה "מי אחראי להתמודד איתה".