בדמדומי יום החמישי, כ"ג במנחם אב תרפ"ט, ה-29 באוגוסט 1929, פרצו מאות פורעים ערבים צמאי-דם מצפת ומכפרי הסביבה לעבר הרובע היהודי בשאגות אימים: "אידבח אל יהוד". מזוינים במקלות ובסכינים, דקרו והרגו את תושבי הרובע והעלו את בתיהם באש. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים.
הרב הראשי של עיר הקודש צפת, חכם ישמעאל הכהן, גאון בתורה, איש מידות ופלג ושפל רוח, היה מטרה ראשונה בפני המרצחים.
- "ה'גוי' של שבת, ששימש במשך שנים את יהודי הרובע, נקש בעורמה על דלת הבית, וכשפתח הרב את הדלת, הסתערו ההמונים מאחור והלמו בראשו בגרזניהם. הרב הקשיש עם הגמרא בידיו, כרע מתבוסס בדמו בקריאת שמע, ולא חדל עד שיצאה נשמתו.
פוגרום הדמים בצפת הפתיע בעוצמתו גם את ארגון 'ההגנה' דל האמצעים בעיר, שעדיין דגל בסיסמת 'ההבלגה' ואסר על חבריו המעטים להגיב באש כלפי הפורעים צמאי הדם. אחד הבודדים שהפרו את הוראת 'ההבלגה' היה רפאל עבו, נצר למשפחת עבו הידועה. ב'אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו' (עמ' 4514) כותב על כך המחבר, דוד תדהר: 'רפאל עבו יצא לרחוב עם נשק בידיו להציל יהודים שהותקפו על-ידי הפורעים הערבים. בחירוף נפש חדר לסמטאות ברחוב היהודים והבריח פורעים ערבים שהחלו להבעיר בתים יהודיים. העביר פצועים לבית החולים בעוד הפורעים ממשיכים להתנפל על הרובע היהודי...'
'היו אלה כדוריי המעטים, שניתכו על הערבים', כתב ביומנו, 'למרות ההוראה להבליג - שהדפו את ההסתערות הראשונה על המרכז המסחרי ועל הרובע היהודי, והצילו אותם מכליה... בראש קבוצה קטנה של צעירים נכנסתי לרובע היהודי העתיק, ובתוך מטר היריות והלהבות שהתלקחו מסביב - הוצאנו את הפצועים מעיי החורבות והובלנום לבית החולים... במשך כל אותו לילה המשכנו בפינוים של התושבים. לעתים היה עלי לשאת את הפצועים על גבי לבניין ה'סאריה' (כיכר בית הממשלה), שהיה 'מוגן' כביכול ע"י הבריטים - מאוחר יותר ירו אנשי חיל ספר הירדני היישר אל תוך המון הפליטים, שהסתופפו שם, ורבים נפגעו...'".
על הפוגרום בחברון כותב דב גולדברט, מצאצאי הניצולים שם:
- "81 שנה מלאו לאותו טבח אכזרי ונוראי שהתרחש בחברון באותה שבת של שנת תרפ"ט, שבו נרצחו שישים ושישה יהודים והופסק הרצף של היישוב היהודי בעיר האבות, עד ששב והתחדש לפני 43 שנה, לאחר מלחמת ששת הימים.
באותו יום ששי של ה-23 באוגוסט 1929, לאחר התפילה בכותל, יצאו מאות מתפרעים ערבים לעשות שפטים במספר יישובים יהודים. קבוצה אחת מאותן כנופיות דמים הגיעה לחברון, ולמחרת, ביום השבת בוצע שם הטבח האיום.
התואנה לאותה התפרעות הייתה סכסוך מבוים, באמצעות המופתי וחבר מרעיו, בעניין תפילתם של היהודים במתחם הכותל המערבי, כשהמון ערבי מוסת תובע לאסור על נוכחות יהודית במקום".
רחבעם זאבי (גנדי) בספרו "טבח חברון תרפ"ט", כותב:
- "...ביום השבת, י"ח במנחם אב תרפ"ט, 24.8.1929, טבחו ערביי חברון ביישוב היהודי בחברון; הם היכו, דקרו, גדעו אברים, ביתקו בטנים, אנסו נשים, רצחו ושחטו כל יהודי שהצליחו לגלות - ילד, אישה, גבר וזקן. הם שרפו את בתי הכנסת העתיקים, הרסו את מרפאת 'הדסה' ובזזו את בתי היהודים...".
ממשיך זאבי:
- "את הפוגרום הזה ביצעו המוני ערביי חברון בראשות שיח'ים וקאדים, כאשר המשטרה המנדטורית עומדת מנגד ואדישה למתרחש. עשו זאת כל ערביי חברון, למעט בודדים מביניהם שנתנו מחסה לשכניהם היהודיים...
”כך הפכה עיר הקודש חברון לעיר ההריגה. פוגרומים, שחיטות ומעשי טבח ליוו את דברי הימים של עמנו בתפוצות גלותם, והנה נשנה מחזה האימים הזה גם בארץ ישראל...".
"לכל עם יש נשמה" - חברון היא הנשמה של העם היהודי. בחברון, שהיא אחת מארבע ערי הקודש, מתחילה ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל. אברהם אבינו, אבי האומה, הגיע לחברון לפני כ-4,000 שנה. רכש את מערת המכפלה, רכושו הנדל"ני הראשון של העם היהודי בארץ ישראל; מקום בו קבורים אבותינו, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. כאן החל הקשר לארץ ישראל. תחילתה של ההתיישבות היהודית בארץ; כאן מקום מלכותו הראשון של דוד המלך.
"לפני כ-4000 שנה קנה אברהם אבינו את מערת המכפלה.
לפני כ-3000 שנה הקים דוד המלך את מלכותו בחברון.
לפני כ-2000 שנה הוקם הבניין מעל מערת המכפלה.
לפני כ-700 שנה אסרו המוסלמים על היהודים להיכנס למערת המכפלה.
לפני כ-500 שנה נרכשה אדמת הרובע היהודי ונבנה בית הכנסת, 'אברהם אבינו'.
לפני 190 שנה התיישבו חסידי חב"ד בחברון.
לפני 81 שנה טבחו הערבים ביהודי חברון, הרסו את בתי הכנסת ובית הקברות.
לפני 43 שנה שוחררה חברון וחודש היישוב היהודי".
|