עוד הוסיפה: "לא כל מקרה שמוצג כקיצון הוא בהכרח כזה. ילדים מוצאים מבתיהם גם על-רקע גירושין, ניכור הורי, קשיי שפה של עולים חדשים או מחלה של אחד ההורים". לטענתה, בהיעדר מדיניות ברורה של "בית קבוע" קיימת קלות יתר בהוצאה מהבית, והשופטים מסתמכים יתר על המידה על תסקירי הרווחה. היא אף הציעה לבחון תמרוץ כלכלי למשפחות אומנה, נוכח עלות של עד כ־17 אלף שקלים בחודש לילד בפנימייה, "מבלי שנבחנה העברת תקציב, ולו חלקי, להורים הביולוגיים". אומנה זולה ויעילה יותר? ח"כ יסמין פרידמן הציגה עמדה דומה וטענה כי האומנה עדיפה גם מבחינה טיפולית וגם כלכלית: "לילד עדיף לגדול במשפחת אומנה מאשר בפנימייה. עלות החזקת ילד באומנה נמוכה בכמחצית, אך המדינה אינה עושה די כדי לעודד משפחות". לדבריה, היעדר תקנות אחידות והליכי אסדרה ממושכים מקשים על גיוס משפחות, אף שהנתונים מלמדים על סיכויי הצלחה גבוהים יותר לילדים באומנה. הד"ר נעמה מוסקוביץ ממשרד מבקר המדינה הסבירה כי הדוח מתמקד בשלב שלאחר ההוצאה מהבית ובוחן את מדיניות מציאת "בית קבוע". הניתוח העלה כי כ־900 ילדים מתחת לגיל 8 שהו בפנימיות, נתון שהוגדר בעייתי לנוכח הגיל הרך. במשרד הרווחה הציגו תמונה מעודכנת ומרוככת יותר. אפרת אדרי שרעבי, ראשת אגף בכירה חוץ־ביתי, אמרה: "הנתונים המעודכנים מצביעים על כ־100 ילדים בלבד מתחת לגיל 8 בפנימיות. מצב כלכלי לבדו אינו עילה להוצאה מהבית, והוצאה למסגרת חוץ־ביתית מתבצעת רק לאחר מיצוי רצף פתרונות קהילתיים". לדבריה, כ־60%-70% ממשפחות האומנה הן משפחות קרובים, ובשנים האחרונות בוצעו צעדים לעידוד גיוס משפחות, בהם קמפיין ציבורי, ביטול מגבלת גיל במצבי חירום והגדלת תעריפים. עם זאת הודו הנציגים כי החסם בגיוס משפחות אינו בהכרח כלכלי. השטח מצביע אחרת דניאל עמירם, מנכ"ל עמותת הלב, הציג מקרה נקודתי המעורר סימני שאלה: "פנימיית בית אפל בגן יבנה נסגרה בעקבות תלונות רבות, וכל הילדים הוצאו לחופשה. זה מעלה שאלות לגבי עצם הצורך בהשמה מלכתחילה". לדבריו, לצד שיפור חלקי בנתונים, יוזמות מוצלחות לגיוס משפחות אומנה צומצמו ללא תחליף. הדיון חשף פער בין הצהרות המדיניות של משרד הרווחה לבין תחושת המחוקקים והארגונים בשטח. השאלה שנותרה פתוחה היא לא רק כמה ילדים מוצאים מהבית, אלא באילו נסיבות - והאם המדינה עושה די כדי להשאירם, ככל האפשר, בתוך משפחה.