קו 711 של מיזם "נעים בסופ"ש", המחבר בין שוהם לתל אביב, החל בסוף-השבוע האחרון (שבת) לסטות ממסלולו ולעצור באזור טרמינל 1 בנמל התעופה בן-גוריון - וזאת במטרה לחבר את גוש-דן לתחבורה באמצעות אוטובוסים. לכאורה מדובר בסטייה קטנה במסלול. בפועל מדובר במהלך גדול בהרבה: נוצרה בנתב"ג נקודת איסוף והורדה קבועה של מערך הסעים עירוני, בלי שאף גורם מצביע בפומבי על החלטה מסודרת שמאשרת אותה. זה לא ויכוח תיאורטי ולא משחק מילים. כשהסעה מגיעה פעם אחת - זו כניסה לשדה. כשהיא מגיעה שוב ושוב, באותה נקודה, בתבנית ידועה - זו כבר תחנה בפועל. ותחנה בנתב"ג אינה עוד תחנה ברחוב צדדי. זהו מתקן לאומי, עם סדרי תנועה, בטיחות וביטחון - ועם שורה של גורמים שמחזיקים בסמכויות. כרגע, לפי התגובות שנמסרו, הסמכויות הללו מתפזרות בין הגופים, והציבור נשאר עם שאלה אחת פשוטה: מי באמת אחראי כאן.

העירייה: "יידוע", לא "אישור", ולא צריך הסכם

מעיריית תל אביב-יפו נמסר כי המערך משרת עשרות אלפי תושבים וכי קו 711 ממומן על-ידי עיריות שוהם ותל אביב-יפו בלבד וללא תשלום מהנוסעים. בעירייה הדגישו כי ההפעלה נעשית ב"יידוע הנהלת נמל התעופה בן-גוריון", וכי לא נדרש הסכם או חוזה, מאחר שאין מימון מצד גורם נוסף ואין צרכים תפעוליים מיוחדים מצד נתב"ג או מגורם שלישי. עוד צוין כי בשלב זה לא הוצב שילוט [זאת בניגוד לשלט שהפיצה סגנית ראש העירייה ונוצר בבינה מלאכותית]. במילים אחרות: העירייה מציגה את המהלך כעניין פשוט - מודיעים, מתחילים לפעול, ולא חותמים על שום דבר.

רש"ת: "לא מסדירים קווים", אבל "יש אזורים כלליים"

רשות שדות התעופה, מנגד, מאשרת שהיא מודעת להפעלה - אך מתעקשת לצמצם אחריות. בתגובתה הראשונה רש"ת הבהירה שהיא אינה הגוף המוסמך לאשר או להסדיר קווי תחבורה, והפנתה לפקודת התעבורה ולרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה. אלא שבתגובה המאוחרת יותר רש"ת כבר נכנסה לפרטים תפעוליים: בנתב"ג מסומנים אזורים שונים להורדת והעלאת נוסעים "בכל מגוון הרכבים", והמיקום נקבע לפי החלטות רשות התמרור המקומית. לדבריה, אין קביעה פרטנית לקו - יש אזורים קיימים שנקבעו מראש. כך מתקבלת תמונה מוזרה: מצד אחד "זה לא אצלנו, אנחנו לא מסדירים קווים". מצד שני "אל דאגה, יש אזורים כלליים, הכל נקבע לפי רשות התמרור". ובתווך - קו שעוצר בפועל סמוך לטרמינל. "חינם" הופך לתעודת ביטוח עוד טענה שחוזרת אצל רש"ת היא שמתן שירות חינם אינו "פעילות עסקית או מסחרית”, ולכן לשיטתה לא נדרשת הרשאה מהרשות לביצוע השירות. הטיעון הזה נשמע נוח, כמעט קסם: אם זה חינם - זה לא עסקי - אז לא צריך הרשאה. אבל הציבור לא נשאל אם זה “עסקי”. הציבור נשאל אם זה תקין. והשאלה האמיתית אינה רק כסף, אלא סדר והסדרה: האם אפשר להפוך אזור הורדה כללי למוקד קבוע ומתוזמן של איסוף והורדה, בלי החלטה מפורשת שמתעדת מי אישר, מה אושר, ובאילו תנאים. השילוט: עוד לא הוצב - אבל התחנה כבר קיימת בפועל במקביל, סוגיית השילוט הפכה למדד של “רשמיות”. רש"ת מסרה כי נעשתה פנייה לגורם מוסמך בעניין השילוט בהתאם לכללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות תעופה), והדגישה שהסימון טרם בוצע. הרשות טענה שכלל 14 לכללים אינו רלוונטי, משום שאין מדובר בפרסום מסחרי אלא בשילוט הכוונה. אלא שגם כאן יש פער: השלט אולי עוד לא שם - אבל כשהפעילות כבר מתקבעת בשטח, השילוט הוא רק הדובדבן. הוא לא יוצר את המציאות - הוא רק מעניק לה "מראה רשמי". התוצאה היא אזור אפור שבו כולם מסבירים למה זה לא אצלם, אבל איש אינו מצביע על מסמך או החלטה שמסדירה את התוצאה בשטח.