רשימה ארוכה של נשיאים אמריקנים אכלו קש במזרח התיכון, אך למרות זאת –
דונלד טראמפ יצא למלחמה באירן. כפי שיודעים כולם – כולל הפנטגון ואנשי הממשל – כלל לא בטוח כיצד היא תסתיים. היא יכולה להוביל לממשלה חדשה שתשאף לשלום, כמו גם לתוהו ובוהו ושפיכות דמים נוספת. למרות זאת, טוען אקונומיסט, טראמפ נטל בהתלהבות את ההימור.
לפי דבריו, טראמפ רוצה הכל. הוא הזהיר שלא יסבול את איום הטילים הבליסטיים. הוא הבטיח לסיים את תוכנית הגרעין. והוא קרא לעם האירני ולכוחות הביטחון לקום נגד המשטר. למרות ההצלחות המדהימות בתחילת המלחמה, בהחלט יש סיכוי שהוא לא ישיג את מבוקשו. אירן יכולה לזרוע הרס באיזור, ובמיוחד במדינות המפרץ ששגשוגן מותנה בכך שהן בטוחות. היא יכולה לפגוע בבסיס או בספינה ולהרוג אמריקנים. פגיעה במתקני נפט או חסימת מצר הורמוז יכולה להזניק את מחיר הנפט ל-100 דולר ומעלה.
בטווח הארוך, הכישלון עשוי להיות עמוק יותר. המשטר התכונן זמן רב למותו של עלי חמינאי הקשיש והחולה. על ידיו של מחליפו עשוי להיות דמם של אלפי המפגינים בחודש ינואר והוא עשוי להיות קיצוני ואכזרי כמותו. הוא עשוי להמשיך לאגור טילים בליסטיים, מתוך הנחה שיהיה קשה להצדיק מלחמה נוספת רק מסיבה זאת. במקום לוותר על העשרת האורניום בתמורה להסרת העיצומים, הוא יכול להחליט – כמו
קוריאה הצפונית – שאירן זקוקה לפצצה כדי להבטיח את עצמה מפני התקפה. ואולי היא תשקע בכאוס ומלחמת אזרחים העלולה להתפשט אל מעבר לגבולותיה, ומי יודע לאן יגיע מלאי האורניום המועשר.
טראמפ ודאי מבין את כל זה. תומכיו מתנגדים למלחמות, במיוחד במזרח התיכון. אפילו אם מחיר הנפט יעלה בצורה מתונה, הדבר עלול להרחיק מצביעי MAGA בבחירות האמצע המתקרבות. טראמפ יכול היה לטעון לניצחון בשיחות עם אירן ולשחק על זמן. מדוע הוא בחר במלחמה?