התמונה שעולה מן התצהיר היא של ממשלה שמבקשת להכניס את המקרה של גל"צ לתבנית ברורה: החלטת מדיניות לגיטימית, שנשענת על שיקולים מוסדיים (אנומליית צבא־תקשורת), כלכליים (עיוות בשוק הרדיו ובחלוקת התדרים) וביטחוניים־ערכיים (א־פוליטיות של צה"ל), שהתקבלה לאחר עבודת ועדה מייעצת רחבה ובליווי הייעוץ המשפטי למערכת הביטחון.
העותרים, מנגד, מנסים להציג את המהלך כחלק ממהלך רחב לפגיעה בתקשורת, כנגוע בשיקולים פוליטיים פסולים וכמנוגד למסורת של שמירה על חופש העיתונות במערכות הציבוריות. המדינה מגיבה להם לא רק בזירה המשפטית־טכנית אלא גם במישור המבני: היא מבקשת מבג"ץ לצמצם את משקלו של הייעוץ המשפטי לממשלה, להזהיר מפני התבססות על "תהליכים" ומושגי אווירה, ולהחזיר את מרכז הכובד של מדיניות התקשורת לידי הדרג הנבחר.
מבחינה כלכלית־משפטית, ההכרעה בתיק גל"צ עלולה להיות נקודת ציון:
בין אם
גלי צה"ל תיסגר ובין אם תמשיך לשדר, הקרב המשפטי סביבה כבר הפך לשדה ניסוי שבו נבחנים מחדש גבולות הסמכות הממשלתית, כוחו של הייעוץ המשפטי לממשלה והיקף התפקיד שבית המשפט העליון מוכן לקחת על עצמו בשוק התקשורת בארץ.