הטור של פריצי

לא על זה תכננה עמותת "אלעד" המממנת של החפירות להוציא את הכסף הלאומי שלה, אבל להפתעתה נתגלה בחפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד חלק מתכשיט הנושא פסלון קטן של קופידון. קופידון, למי שלא זוכר, הוא אל האהבה הרומי, המוכר לנו גם בשם ארוס, זה שבסרטים המצויירים של וולטד דיסני מגיח מהצד כנער צעיר עם לחיים ורודות ויורה מקשתו את חץ האהבה ללבבות הצעירים. במחשבה ראשונה נראה היה שאיזו תל אביב קדומה ביקרה בירושלים אצל איזה כוהן צעיר ואצלו איבדה את העגיל, כי קופידון בירושלים זה שימושי בערך כמו שטריימל בתל אביב. לו קופידון היה חי בירושלים הוא בטח היה דוחף את ישו הצידה ועולה בעצמו על הצלב כאקט של יאוש, דבר שהיה אולי חוסך לנו קצת צרות בהיסטוריה, או לפחות הופך את יו הפנר למו"ל הרשמי של הותיקן. אבל נעזוב את הספקולציות ונחזור לעובדות: עיון חוזר ומדוקדק בפסלון מגלה שזה בכל זאת אחד משלנו. תושב מקורי מירושלים האמיתית. תחת זכוכית המגדלת מתגלה שאליל הנעורים הזה, נער חיצי האהבה המיתולוגי, חרוט בתכשיט הזה כשהוא מדוכא, בלי חיוך, כשלצידו לפיד הפוך. לפיד מכובה. סמל רומי לאובדן החיים. אין ספק – זה קופידון ירושלמי.

שבוע אחר שבוע רציתי לברך את התל אביבים על שניצלו מפורענה של רכבת, כי היה ברור שהחברה שזכתה במכרז לא תעמוד בהתחייבויותיה והמכרז יבוטל. גם עכשו ברור שהיא לא תעמוד בהתחייבויותיה, אבל כנראה שהמכרז לא יבוטל. מנפלאות המכרזים בישראל. כדי שהתל אביבים יבינו במה המדובר, ניקח את המודל הירושלמי: נעזוב את הרס העיר, הזוהמה, החסימות וגזילת ציר תנועה מרכזי לטובת פסים שיעמדו שוממים רוב הזמן. זה רק חלק מהצרה, אבל למעלה מ-4 מיליארד שקל מכספי הציבור הושקעו עד כה בסלילת התשתית בעבור 13 ק"מ עלובים של קו ברזל. ופה הסיפור: אם היינו סוגרים את הכסף הזה בבנק בהשקעה סולידית ארוכת טווח, הייו מקבלים עבורם כל שנה 250 מיליון שקל כריבית ואז נותנים לתושבי ירושלים במתנה, בכל שנה, 250 אוטובוסים חדשים שיסעו בחינם הלוך ושוב לאורך 13 הק"מ הללו. ואפילו בכסף - כמה הייתה עולה הנסיעה באוטובוס שניתן לנהג בחינם? שקל? שקל וחצי? במקום זה בנו גשר מיתרים, פסים מחלידים ומסלול נסיעה טיפש שלא ניתן להזיזו. העיר אולי תתפתח למקומות אחרים – אבל את הרכבת כבר אי-אפשר יהיה להעביר. תחי הכיסלות התקציבית והתכנונית. פקידי מדינה ועירייה בהתגלמותם. כל כך קיוויתי שלת"א יהיה מזל, שהמכרז יבוטל ובמקומו יקנו אוטובוסים חשמלים, אבל אז גיליתי שבשנת 1998 הקימו בת"א חברה עירונית ממשלתית שמנהליה מקבלים משכורת לצורך הקמת רכבת. מכיוון שככה זה גם התחיל בירושלים, אז תנחומי לת"א.

הממשלה עוסקת ב-400 ילדים שנולדו כאן לעובדים זרים רק עד שיגמרו את הפרוצדורות הנוגעות לגירושם של 400 משפחות הילדים הללו, ת"א במילא תיקלוט אליה עוד 15,000 "פליטים" חדשים מחפשי עבודה מאפריקה. הגבול הדרומי שלנו פתוח לחלוטין, והשמועה עברה כבר בכל מרכז אפריקה. לעבור ממדינות מוכות אבטלה עם שכר חודשי ממוצע של 10 דולר למדינת היהודים בה אפשר להשתכר 1,500 דולר לחודש, זה חלום ששוה כל מאמץ. יעידו על כך שיירות המבריחים הבדווים שחוצים יום יום את הגבול עם שיירות של מהגרי עבודה שמשלמים 3,000 דולר עבור חציית הגבול. לפני 40 שנה התחיל מעבר מהגרי עבודה טורקיים לגרמניה. זה לא היה יפה לומר בזמנו בגרמניה שהם לא רוצים טורקים. זו גזענות, לא? אז 30 שנה לאחר מכן התברר שברלין הפכה להיות העיר הטורקית הרביעית בגודלה בעולם. בתהליכים דומים הפכו רבעים שלמים בערים צרפתיות להעתק של צפון אפריקה. חוויה אנתרופולוגית לתייר, רק לא לצרפתי שנמלט משם על נפשו. למה לדעתכם עולים לישראל יהודי מרסי וקהילות דרום צרפת? מומלץ לטייל בישראל: אזורים שלמים בת"א נראים כמרכז אפריקה ושום ישראלי כבר לא ילך לגור שם בדורות הקרובים. בעיר אילת הישראלים הפכו כבר מזמן למיעוט ולא עזרו להם הצעקות. השוהים מקבלים מייד מעמד כפליטים, או פשוט נשארים כאן בלי שום מעמד, כי אנחנו עסוקים בסילוק 400 ילדים דוברי עברית, במקום לחסום תחילה את הגבול שמזרים לכאן בקביעות ובכל שבוע יותר מ-400 מבוגרים. צפו בקרוב לאיחוד המשפחות. נשארו עוד הרבה קרובים בכפר. הם כבר בדרך, והם יגיעו.

אחד, גוטין, עומד לדין בחשד שגנב כלי נשק מהמפעל בו עסק בייצורם. השופטת ליאורה ברודי ציוותה על הפרקליטות למסור לסניגורית שלו את כל חומרי החקירה, דבר שהחוק מחייב לעשות גם בלי צו, אבל הפרקליטות לא עשתה זאת. חמישה חודשים אחרי הגשת כתב האישום נתגלה לסנגורית שהיו גם האזנות סתר שהוסתרו, ושוב הורתה השופטת להעביר עותק שלהם לנאשם, ולשווא. חזרה השופטת והורתה זאת בשנית – והפרקליטות התחכמה: העבירה דיסקים מחוקים, לא מסרה את רשימת המסמכים שברשותה וכתירוץ הודיעה לבית המשפט ש"חומר הראיות אצלנו לא מסודר כפי שהיה בעת הגשת כתב האישום". חוץ מ"מורתי, הכלב אכל לי את המחברת עם השיעורים" היו שם כל השטויות המקובלות. זה תלוי עכשו ב-2 גורמים: בשופטת ובכם. לא כל שופט הוא דוד רוזן, שקם ומזכה נאשמים שהתביעה הסתירה מהם ראיות ושיקרה במשפטם, ולגבי השופטת ברודי אנו עוד נצטרך לעקוב ולראות מאיזה חומר היא קורצה. אבל זה תלוי גם בכם: את החוק בישראל לא הפרקליטות קובעת, אלא חברי הכנסת, והם דווקא כן מקשיבים לכם. תיקון קטן לחוק ובתוך כמה חודשים הכל יכול להיות אחרת: תיקון שיקבע ש"נאשם שהפרקליטות הסתירה במשפטו ולו מסמך אחד, יזוכה בו במקום, והפרקליט שהיה אחראי למעשה יפוטר בו ביום מהשירות הציבורי" יכול לחולל כאן נפלאות ואפילו להחזיר מעט כבוד למערכת המשפט. הגיע הזמן. יש לנו הרבה ח"כים משועממים בכנסת. הפעילו אותם. יש להם מייל. כנסו לאתר הכנסת וכיתבו להם.