גדי איזנקוט הציב הערב קו פוליטי חד מול נפתלי בנט ומול בנימין נתניהו גם יחד. בראיון לקשת 12, אמר יו"ר מפלגת "ישר לישראל" כי הוא מתמודד לראשות הממשלה, ולא יסכים להיות מספר 2 של בנט. לדבריו, "אני מאמין בעצמי, יודע איזו מנהיגות אני מביא ורואה את עצמי מועמד טוב מאוד. לא עזבתי את בני גנץ כמספר שתיים כדי להיות מספר שתיים של בנט". בלב העימות ניצבת שאלת האיחוד. איזנקוט שיגר רמז עבה לכך שבנט שיקר, כאשר טען בראיונות כאילו הוא מתמהמה במתן תשובה להצעת חיבור, ואמר כי "הוא קיבל את התשובה 'לא' במקום". זה ניסוח חריף, שמלמד לא רק על דחיית ההצעה, אלא גם על ניסיון של איזנקוט להציג את עצמו כמי שאינו נגרר אחרי בנט, אלא מבקש להוביל בעצמו מסגרת פוליטית עצמאית. איזנקוט גם הסביר את ההיגיון שמאחורי המהלך: הוא הקים מפלגה כדי להביא, לדבריו, "מנהיגות אחרת" ותפיסת עולם חדשה שנדרשת לחברה הישראלית. בכך הוא מנסה לבדל את עצמו משני יריביו המרכזיים במרחב הזה - בנט, שמכוון להנהגת אותו גוש, ויאיר לפיד, שנאבק אף הוא על מעמדו. איזנקוט אינו מסתפק עוד בתפקיד של שותף בכיר, אלא מבקש להפוך בעצמו למועמד מרכזי לראשות הממשלה. בנט, מצדו, ניסה להשיב את הכדור למגרש הציבורי. בתגובה שמסר קרא לאיחוד וטען כי "ישראל זקוקה לאיחוד שיביא לניצחון גדול". לדבריו, "לפני חצי שנה הונחה בפני גדי איזנקוט הצעה נדיבה להתחבר אל בנט לניצחון. בנט לא יאפשר לחזור על טעות הפיצול והציבור לא יסלח למי שימנע ניצחון. גדי, בוא להתאחד ולנצח". התגובה הזאת מלמדת שבנט מבקש למסגר את הוויכוח לא כמאבק אישי על הנהגה, אלא כשאלה של אחריות מחנאית ושל מניעת פיצול קולות. מול נתניהו היה איזנקוט חד אף יותר. הוא אמר כי "מי שהיה ב-7 באוקטובר התרשל בתפקידו ולא ראוי לתפקידי הנהגה במדינת ישראל". בכך הוא לא רק שלל ישיבה תחת נתניהו, אלא ניסה לקבוע רף מוסרי וציבורי ברור: כישלון הנהגתי באירועי 7 באוקטובר צריך, לשיטתו, לפסול חזרה להנהגה. באותו הקשר הוא גם דחה אמירות שיוחסו ליאיר לפיד, שלפיהן אינו שולל כביכול ישיבה עם נתניהו, וטען שמדובר בבידול פוליטי של לפיד.