איחוד האמירויות החליטה לפרוש מהשתתפות במימון פיתוח גרסת הקרב החדשה של מטוס הרפאל F-5, מהלך שמטלטל את אחת מתוכניות הדגל של התעשיה הביטחונית הצרפתית. האמירויות הייתה אמורה להשתתף במימון הפיתוח בהיקף של כ-3.5 מיליארד אירו, מתוך עלות כוללת מוערכת של כ-5 מיליארד אירו. פרישתה מותירה כעת את צרפת בפני צורך לממן לבדה את המיזם, מה שעלול להכביד על תקציב הביטחון ואף לעכב את לוחות הזמנים. המחלוקת על הטכנולוגיה שורש המשבר נעוץ בדרישת האמירויות לקבל גישה רחבה יותר לטכנולוגיות מתקדמות הקשורות למערכות הליבה של המטוס. בצרפת סירבו לשתף ידע רגיש, מתוך רצון לשמור על יתרון טכנולוגי ועל שליטה מלאה בפיתוח. הפערים בין הצדדים התרחבו במהלך משא-ומתן ממושך, עד שלבסוף החליטה הנהגת האמירויות, בראשות מוחמד בן זאיד א-נהיאן, לסגת מההבנות. לא מיזם מלא - אלא שיתוף מימון חשוב להדגיש כי לא מדובר היה בשותפות מלאה בפיתוח, אלא בניסיון לשלב את האמירויות כגורם מממן בעל מעורבות מוגבלת, כאשר השליטה הטכנולוגית והניהולית נותרת בידי צרפת. הפער בין ציפיות הצדדים - שותפות עמוקה מצד האמירויות לעומת שמירה על ריבונות טכנולוגית מצד צרפת - הוא שהוביל בסופו של דבר לפיצוץ. מעבר לפגיעה התקציבית, לפרישה יש גם משמעות אסטרטגית. בשנים האחרונות ביקשו מדינות המפרץ לעבור ממעמד של רוכשות נשק לשותפות בפיתוח, כולל דרישה לגישה לטכנולוגיות מתקדמות ולידע תעשייתי. המקרה הנוכחי ממחיש כי ללא נכונות לשתף ידע, גם שותפויות כלכליות גדולות עלולות להתפרק. עבור צרפת, מדובר בדילמה: לשמור על יתרון טכנולוגי - או להבטיח מימון חיצוני שיקל על פיתוח מערכות עתידיות. ההחלטה מגיעה יממה לאחר שצרפת הצטרפה לרוסיה ולסין בסיכול יוזמה של מדינות ערביות לאשר במועצת הביטחון של האו"ם פעולה צבאית נגד אירן לצורך פתיחתו מחדש של מצר הורמוז. בסיכומו של דבר, פרישת האמירויות אינה רק אירוע נקודתי, אלא סימן לשינוי עמוק במאזן הכוחות בין יצרניות נשק למדינות הרוכשות.