קשה לקבל שהמצווה "מִשְפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח", וזאת בתוקף "כִּי אֲנִי אֲדוֹנַי אֱלוֹהֵיכֶם", נזרקת במדינת ישראל ככלי אין חפץ בו לאשפתות, דווקא על-ידי אלו המתיימרים להיות נציגי השכינה ועושי דבריה. בהר סיני שלי חקוקות אותיות שהצטרפו למילים שמצאו את מקומן בספר ויקרא פרק כ"ד פס' 22, האומרות במפורש שאותו דין חל על האזרח ועל הגר. לצערי, הגר אותו רואה השר אליהו ישי, הוא בשבילו אך ורק מכונת עבודה. מכונת עבודה שחלה עליה רק חובה לעבוד. אם מרגע של התייחדות אינטימית "מכונת העבודה" תחבוק פרי בטן בקרבה, הרי זו עבירה גסה על חוקי העבדות המודרנית. יש לגרש מיד את "המכונה". ומיד לאפשר לחברות הָעֲבָדִים להפיק עוד רבבות שקלים מסחר עבדים. מיד מאושר התר כניסה לְעֶבֶד חדש. ביום שהממשלה אימצה את הפשרה, שנוסחה על-ידי העומד בראשה כפשרה בין אנושיות וציונות, המחייבת לגרש רק 400 מתוך 1,200 שהיו מיועדים לגירוש, היא אישרה מאות התרי כניסה למהגרי עבודה חדשים. החלטה אחת מגרשת 400 ילדים שנולדו כאן, ובאותה נשימה צצה החלטה, שמשלשלת מיליוני שקלים לחברות העבדים הקוראות לעצמן בשם מטעה "חברות כוח-אדם". הארגונים החברתיים חייבים למנף את הקולות המוסריים של נשיא המדינה, אשת ראש הממשלה, נציג ישראל באו"ם לשעבר, מאות אנשי רוח והאלפים הרבים שיצאו לרחובות. מוטלת עלינו חובה לסכל את חרפת גירוש 400 הילדים שנולדו כאן. אסור לחברה הישראלית להיכשל במאבק הזה על דמותה המוסרית והיהודית באי-קיום המצווה המחייבת - "משפט אחד יהיה לכם כגר וכאזרח". אליהו ישי, אין דבר נלעג ובזוי יותר מהחלטתך לדחות את הגירוש עד לאחר החגים. בחגים נזדכך כולנו במלל של אמירות אנושיות ריקות ובהתעלות הנפש.

בחלוף ימות החג, בחלוף ימות התחינה והתפילה, נפשוט את כל מחלצות הטוהר ונזהם את עצמנו בגירושם של 400 ילדים מבית בו נולדו. החברה הישראלית חייבת, למען דמותה המוסרית, לסכל את ההחלטה המחפירה של גירוש 400 הילדים.