מכתב לטוקבקיסט ישר

צבי כסה הציע כאן - מתוך אידיאליזם תמים או תמימות אידיאליסטית - מפגש בין כותבי "על צד שמאל" לבין טוקבקיסטים. אין סיכוי. הדינאמיקה הקבוצתית תעשה את שלה, והמפגש לא יניב אלא גידופים. עדיין לא ראיתי אנשים קמים בפגישה כזו ואומרים: השתכנעתי. שכנוע הוא דבר הנעשה ביחידות, והמשכנע הגדול - הזמן - פועל רק באין רואה ובאין שומע. ובכל זאת אני רוצה לומר לך, הטוקבקיסט שלי, כמה מילים. לא, אינני מתכוון אליך השופך את שנאתו, אמנם בעילום שם, אבל בראש חוצות. אני מתכוון אליך, המשוכנע באמת ובתמים, במה שנראה לו כצודק. כן, אליך אני מדבר הפעם. ובלי גידופים ובלי כינויי גנאי, תודה. אתה (ולפעמים את) אומר/ת: אנחנו לא כובשים. הפלסטינים מעולם לא היו ריבונים בארץ הזאת. כבשנו אותה מידי הירדנים, אבל גם הם לא היו ריבונים. העולם (להוציא בריטניה ופקיסטן) לא הכיר בכיבוש שלהם. יש כאן מעין גרסה של "ארץ ללא עם - לעם ללא ארץ", ולפיכך אין כאן שום דבר בלתי מוסרי. וכיוון שאין כאן שטחים כבושים, לא חלה כאן אמנת ז'נבה האוסרת על מדינה כובשת להעביר אליהם את אזרחיה. משמע, אין אי-חוקיות בהתנחלות. וגם: מה אתם רוצים מהמתנחלים? כל ממשלות ישראל הושיבו אותם שם. במקום לכעוס עליהם, שהם יוצרים עובדות כדי למנוע מאתנו להחליט באופן חופשי על המהלכים המדיניים הנכונים, אנחנו צריכים לקרב אותם, לחבק אותם, אולי יבינו אותנו. ועוד שומעים מהטוקבקיסטים, וגם מכמה כותבי מאמרים: גם אני רוצה לצאת מהשטחים. זה לא עניין של מוסר, אלא של ריאליזם מדיני. הישיבה בהם גורמת לנו נזק, מקימה נגדנו את העולם, מערערת את היחסים שלנו עם ארצות הברית ובכלל. אבל, אין לנו פרטנר, אין עם מי לדבר. אבל המצב האמיתי, לא המטוקבק, הרבה יותר פשוט. כל השטחים שמחוץ לגבולות מדינת ישראל - כל השטחים שכבשנו במלחמת ששת הימים - הם שטחים כבושים, ואין חשיבות לשאלה ממי כבשנו אותם. גם ההתחכמות שהעולם לא הכיר בריבונות הירדנים על הגדה המערבית, ולפיכך לא כבשנו אלא שטח שאין בו ריבונות - אין בה טעם. וכי הכיר מישהו בריבונותנו על ירושלים? אנחנו יושבים בכל השטחים שכבשנו במלחמת ששת הימים ככובשים. תושביהם, הפלסטינים, יושבים בהם כנכבשים. אין זה צודק ואין זה מוסרי (וכמובן שגם אין זה חכם) להמשיך במצב הזה. אשר לטענה שהממשלות הן שעודדו והקימו את ההתנחלויות ולפיכך הן נמצאות שם כחוק, זו טענה שיש בה העמדת פנים. טוב, אז הממשלות החליטו החלטה שאינה חוקית, האם בכך היא נעשית חוקית? כשהממשלה, שחתמה על אמנת ז'נבה, עושה מעשה בלתי חוקי מבחינתה של אמנה זו - המעשה נעשה חוקי? ואשר לטענה שהמתנחלים רק נשמעו להוראת הממשלה ולפיכך אין שום אי-חוקיות בישיבתם בשטח לא להם - זו טענה מיתממת. חלק מהם הלך לשם כדי ליצור עובדות שימנעו מאיתנו, הציבור הישראלי, לקבל החלטה חופשית בדבר עתיד השטחים. חלק הלך משום שהממשלות (ובייחוד אלו של הליכוד) לא נתנו לו ברירה, שכן רק ב"שטחים" יכול היה לקבל דיור ראוי במחיר לא גבוה. אבל, נניח שכך. האם ישושו כל המתנחלים למלא אחרי הוראות הממשלה, אם תורה להם לפנות את ההתנחלויות ולשוב לתחומה של מדינה ישראל, בגבולותיה החוקיים? מי שרוצה לחבק מתנחלים - שיחבק. אנחנו כציבור יכולים רק לתבוע מהם: הבינו שאתם תופסים שטח שאינו שלכם ואל תפריעו לנו, מדינת ישראל, לקבל את ההחלטה הראויה - לסיים את הכיבוש, לאפשר לתושביו הפלסטינים להשתמש בזכות ההגדרה העצמית (שאנו כבר השתמשנו בה) ולהקים מדינה עצמאית. אם ננסה זאת באמת, ולא רק בהצהרות ערטילאיות שאין בהן ממש (שכשהיינו ילדים היינו מכנים אותן: "בשין קוף ריש") - נגלה שיש פרטנר ויש עם לדבר. תחשבו על זה.