כאמור, רעייתי קבורה בבית העלמין בקדימה-צורן, ישוב ממזרח לנתניה על כביש מספר 4. ישוב שנמנה עם המקומות המוניציפאליים שבראש הדירוג כלכלי-חברתי. לפי נתוני הלמ"ס לראשית 2008, המועצה המקומית מדורגת בדירוג חברתי-כלכלי גבוה-בינוני (7 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ו (2006/2005) היה כ-62%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2005 היה 8,964 שקל (ממוצע ארצי: 7,324 שקל) (על-פי ויקיפדיה). מאז, המצב הכלכלי השתפר יותר, שכן אנשים בעלי יכולת הקימו בה בתים פרטיים, חלקם וילות מפוארות. מכאן, שמדובר בעצם במועצה מקומית עשירה. אבל הביצועים של מועצה זאת - ירדו.
מכיוון שאני לא תושב המקום, ורציתי שרעייתי תהיה קבורה במקום ולצידה חלקה בשבילי, הייתי צריך לשלם ב-2002 סכום לא מבוטל, ואינני בא בטענות על כך. בית העלמין בקדימה לא טופל במיוחד, אבל מכיוון שהוא מוקף בטבעת של עצי השרון, מהם בני יובל ומעלה, היה בבית הקברות מעין יופי ושלווה טבעיים. הוא לא היה ערום. אבל, כאמור, לא רק שהוא לא טופח, הוא הוזנח. ואינני זוכר אם אי-פעם בביקוריי במקום במהלך 8 שנים בקירוב, שבכניסה או בפאתי בית הקברות לא היו ערימות של פסולת בנייה, ערימות חול וסתם זבל.
כאשר אחת מבנותיי, תושבת המקום, התלוננה במועצה המקומית "קדימה-צורן" על מצב בית העלמין ("בית עולם", ואנשים בחו"ל קראו זאת "בית-חיים", בלשון סגי נהור) - נאמר לה שהסוגיה שייכת למועצה הדתית. בשעתו, לאחר פניות חוזרות ונשנות למועצה הדתית ולמועצה המקומית קדימה, שלא נענו, שלחתי תלונה למשרד הפנים, שאמור להיות מופקד על הנעשה בשלטון המקומי. בתשובה נאמר לי כי העניין יטופל על-ידי המועצה המקומית. כמובן שלא טופל. הדרך לבית העלמין משמשת גם כלים חקלאיים, ולכן הערתי שאם הנזק לדרך נגרם כתוצאה ממעבר הכלים, יש לתבוע מן הבעלים של השטח לטפל בכביש. גם מבחינה זאת, קדימה היא איזה אנדרוגינוס של עיר וכפר.
אלא שטעות לחשוב שהנדל"ן עוצר בעיר ולא עובר לפריפריה. להפך; בעיר הוא מיצה את הפוטנציאל וכיסיו טפחו, בפריפריה יש פוטנציה. כרישים חיים במים ואילו נדל"ן הוא על קרקע מוצקה. משום כך, נראה לי שהכינוי "כרישי נדל"ן" מוטעה. ישנם יצורים יבשתיים שחיים על דם של טָרפָם, ולא צריך להרחיק עד למים. אילו אלה חיו רק במים, הם לא היו מגיעים לבתי העלמין יהודיים במדינת ישראל, שבהם לא טומנים אפר אלא גופות. אך הנדל"ניסטים הגיעו גם לבתי העלמין. ואין זה משנה אם אלה מחופשים למועצות הדתיות ולכלי קודש אחרים, שבידיהם הופקד המונופול של קבורה יהודית. ואילו השלטון המקומי - ליתר דיוק המועצות המקומיות, מתנערות מן הסוגייה בטענה שזה שייך למועצות הדתיות משל היו אלה מובלעות של הוותיקן ברומא.
מועצה דתית היא רשות ממלכתית, אשר תפקידה לספק את שירותי הדת של תושבים יהודיים ברשות המקומית. יסודה הוא ב"ועד הקהילה" בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתחילת דרכה היא היוותה את ועדת ההנהלה של מועצת השחיטה שישבה במקומות שונים בארץ, בעיקר בערים הגדולות. תפקידיה היו כשמה - לטפל בכל העניינים המנהליים הקשורים בשחיטה הכשרה. אך כבר עם הקמתה התרחב שדה הפעולה שלה לענייני שבת ועירובין, מקוואות, שיעורי תורה ורוב שאר השירותים שהמועצה הדתית מספקת, או אמורה לספק. עם קום המדינה ניתן תוקף חוקי לתפקידיה המורחבים של מועצת השחיטה, ושמה הוסב למועצה דתית. והם מוסיפים לשחוט אותנו בעודנו בחיים. כיום, פעילות המועצה הדתית חולשת על פני תחומים רבים בחיי הקהילה ומשגיחה על הישראלי מיום לידתו ועד פטירתו. המועצה הדתית מספקת שירותי דת כגון: ברית מילה, בר מצווה, נישואין, כשרות, טהרת המשפחה, שירותי קבורה, שבת ועירובין, פעילות תרבות תורנית, קשר הדוק עם בתי הכנסת ועוד. זה המנדט הכתוב שלה. וככה היא אמורה לפעול גם ביישוב קדימה-צורן.
ואם היה לי ספק בקיומה של זאת, הוא מופיע באותיות דפוס באתר והאיש שאחראי, יוםטוביאן אליהו - ח"ק (חברא קדישא) שליד המועצה הדתית קדימה, ת.ד 259 רח' משמר הירדן - קדימה.