שמאל קיצוני, רדיקלי, הומניסטי - הכול יכול להיות נכון, אולם התופעה המתגלמת בחתימת העצומה נגד הופעות של מופעי תרבות באריאל כמו גם הצלחתם המסחררת של ספרים ומאמרים, הנראים ממבט ראשון כאילו הם בגדר הבעת דעות.
רק במקרה הדעות הללו תמיד מעלות על סדר היום את הלגיטימציה של קיומה של מדינת ישראל במזרח התיכון - ומדובר בהצלחה "אקדמית" ומסחרית קלה להשגה ונגישה לכל איש אקדמיה בישראל המואיל להטיל רפש על עצמו ועל מדינתו - הצלחה הקורצת לכל איש אקדמיה בישראל שאך נוטה במעט לכיוון הצד הנגדי למדינת ישראל בכל עימות ובכל חילוקי דעות שהן, מדובר בהצלחה שהיא, כאמור, קלה מאוד להשגה, מדובר בהצלחה בטוחה תוך דילוג על כמה שלבי ביניים הכרחיים לגבי כל פרסום אקדמי.
צריך להסיר את המסווה של שמאל רדיקלי ולכנות את הילד בשמו: מלחמת חורמה עצמית נגד הציונות באשר היא.
המניעים - יכולים להיות שלושה, שניים או אחד מאלה הרשומים להלן:
א. תאווה להצלחה קלה ומיידית בתחום האקדמי בעיקר אצל הקהילייה המדעית באירופה העטה על כל ישראלי שמתנדב לפגוע במדינתו ולתמוך במתנגדיה.
ב. תאווה לרווחים כספיים המתקבלים מהפרסומים.
ג. רצון כן כמוס להרס עצמי ואמונה בצדקת כנופיות הטרור וחבורת האנטישמים באירופה.
מבחינת התוצאה - המניעים חסרי חשיבות.
מדינת ישראל חזקה דיה כדי להתגבר על הנזק המהותי והתדמיתי הנגרם לה בעקבות הפעילות הזו, זאת ואף אחרת - מדינת ישראל גם די ותרנית ביחס לפוגעים בה מבית - ואפילו מממנת את פעילותם זו על חשבון משלם המסים, דבר היוצר עידוד לפגיעה.
הציונות נפגעת בדרך זו, אך לא פגיעה אנושה כי המציאות של הקיום הציוני בארץ חזקה דיה גם כדי לספוג פגיעות אלו. המעשה הציוני בארץ הינו מתגלם בצה"ל חזק, במטבע יציב, בכלכלה מפותחת, מהישגים מדעיים הזוכים להכרה בינלאומית, ומקשרי חוץ מסועפים של מדינות הזקוקות לקשרים אלו ובראשן ארה"ב הזקוקה למדינת ישראל מבחינה צבאית. התהליך הזה הוא כבר בלתי ניתן לקלקול והוא אל-חזור.
הציונות קיימת כעובדה בלתי ניתנת לערעור ואי-אפשר להתעלם מהמפעל הציוני המפואר בכל קנה מידה.
המיעוט האנטי ציוני יישאר ויתקיים אף הוא כמיעוט, כי "לא יחדל אביון מקרב הארץ".