עד היום, אזרחי ישראל אינם יודעים מהו מעמדה ותפקידיה של אשת ראש ה
ממשלה. הדוקטור אילן בן-עמי ערך מחקר בנושא, שעובד לספר
"האישה שאיתו - חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל". הוא גילה, שנשות ראשי הממשלה הן דעתניות, משפיעות, מעורבות יותר משניתן לצפות מהן. כך למשל ראש הממשלה השני של מדינת ישראל משה שרת לא זז מטר בלי אשתו ציפורה. וגם אריק שרון נוהל על-ידי אשתו המנוחה לילי.
העיסוק האובססיבי בנשות ראשי הממשלה החל רק לאחרונה. כך למשל נחשפו הרגליה המשונים של פולה בן-גוריון. העיתונאי אריה צימוקי מספר שכאשר שוטרים שמרו על ביתו של ראש הממשלה
דוד בן-גוריון, הייתה פולה מתעמרת בהם ושולחת אותם לקניות. עד שהם סירבו לשמור על ביתו של ראש הממשלה. כמו-כן היא הקשתה על ראשי מערכת הביטחון שרצו להיפגש עם ראש-הממשלה.
שתי נשים כונו "האם הדואגת" - עליזה בגין ושולמית שמיר. הדבר נבע מכך ששתיהן שילמו מחיר כבד על נישואיהן למפקדי מחתרות: מנחם בגין (מנהיג האצ"ל) ו
יצחק שמיר (מנהיג הלח"י). כמו-כן נאלצה עליזה בגין להתמודד עם רומן שניהל מנחם בגין עם מאהבת אלמונית באחת ממדינות אירופה. הדבר התגלה לאחר מותה של המאהבת, עת התגלו מכתבי האהבה שנכתבו לה על-ידי בגין. גם בן-גוריון (שלא ידע לנהל משק-בית) ניהל רומנים מחוץ לנישואין.
בספר יש פרק מיוחד על מרים אשכול שהיווה מעין סיפור סינדרלה. היא הייתה ספרנית במשכן הכנסת עת פגשה את לוי אשכול אשר התאלמן מאשתו הראשונה. כאשת ראש הממשלה, היא הייתה צעירה, דעתנית ומעודכנת במה שנעשה בעולם.
יש כאלו המשווים בין
שרה נתניהו לפולה בן-גוריון, והדבר התבטא כאשר במהלך בחירות 1996 חשדה שרה שבעלה
בנימין נתניהו מנהל רומן עם
לימור לבנת, ולכן היא פעלה להרחיק אותה ממנו.
תפקידה של אשת ראש ממשלה אינו מעוגן בחוק, למרות שבשנת 2000 היה ניסיון כזה שנמוג מהר מאוד. רוב נשות המנהיגים אינן מופיעות בלקסיקונים פוליטיים, אלא בספרות מדינית ופוליטית.