בפסק הדין (הנשיאה ביניש) נדחה ערעורו של השוטר שחר מזרחי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שהרשיעו בביצוע עבירת הריגה, לאחר שירה מטווח קצר ביותר לעבר ראשו של מחמוד גנאיים ז"ל, שפרץ לרכב בפרדס חנה וניסה להימלט ממקום האירוע. בהסתמך על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, דחה בית המשפט העליון את טענת ההגנה העצמית שהעלה מזרחי. זאת, לאחר שנקבע כי מזרחי לא חש בסכנה אמיתית לחייו והירי במנוח נבע מתוך רצונו של מזרחי למנוע את הימלטות המנוח מזירת האירוע; וכי גם אם מזרחי חש בסכנה לחייו מצידו של המנוח, האמצעי שנקט למניעת הסכנה היה אמצעי קיצוני ובלתי-סביר. בכל הנוגע לעונש שהוטל על מזרחי, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה על קולת העונש והחמירו מ-15 חודשי מאסר בפועל ל-30 חודשי מאסר בפועל. בפסק דינו עמד בית המשפט העליון על הקושי הטמון באיזון בין שיקולי הגמול וההרתעה והצורך לכבד קדושת חיי אדם אל מול השיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של מזרחי והרקע למעשהו. בפסק הדין הודגש כי גם שוטרים, העוסקים במלאכת אכיפת החוק ונאלצים להתמודד עם מצבים קשים, כפופים להוראות החוק. על כן בבואם לאכוף את החוק עליהם לעשות כן תוך שימוש באמצעים שהחוק מעניק להם. (הרכב: ביניש, גרוניס, נאור)