ח"כ אלדד מעורר שאלה חשובה

ח"כ אריה אלדד מפרסם בעיתון ישראל היום (26.9.10) רשימה חשובה העוסקת בצורך להתחקות אחר מקור הכספים והרכוש של אנשי ציבור למיניהם. אומר אלדד בין היתר: "...מדובר באנשים שבילו את רוב ימיהם כעובדי ציבור נאמנים, ושנים אחדות לאחר מכן הם "נוחתים" במערכת הפוליטית כשהם בעלי רכוש עצום. ויש אלו שנטלו פסק זמן קצר מהחיים הציבוריים ושבו אליהם, כשהם כבר עשירים גדולים. הציבור מניח שבאותו פרק זמן קצר מהחיים הציבוריים הם "עשו לביתם" ועשו את ביתם, או בתיהם, ביושר. אבל האם כל אחד מאיתנו יכול להתעשר בפרק זמן כה קצר? אישי ציבור - שרים חברי כנסת, פקידים בכירים - נדרשים להפקיד "הצהרת הון" בכניסתם לתפקיד. אך האם מישהו בוחן את ההצהרות האלה לאורך ציר הזמן? האם יש מי שבוחן, במיוחד כאשר רכושו של אדם גדל במהירות רבה במשך שנים מעטות, מניין הכסף החדש?..." אין מה לומר. דברים חשובים מאד. נזכיר, אגב, שבניגוד לישראל, שבה אותה "הצהרת הון" מופקדת בכספתו של מבקר המדינה ואינה חשופה לעין הציבורית, הרי שבארצות הברית הצהרת ההון של אנשי ציבור מתפרסמת בתקשורת, לרבות באינטרנט, כדבר שבשגרה ומתעדכנת באופן שוטף על בסיס תקופתי. החשיפה הזו מגבירה, מטבע הדברים, את אמינות ההצהרה, שהרי איש ציבור שיתפתה להצהיר לא אמת עלול להיתקל בחטטן כזה או אחר שיגלה שהדוח שהתפרסם אינו תואם את העובדות או המסמכים המצויים בידי אותו חטטן, והדברים ברורים. אבל נחזור לענייננו: דבריו החשובים הללו של ח"כ אלדד מעוררים שאלה רגישה גם באשר לח"כ אלדד עצמו, ומכיוון שגם ח"כ אלדד הוא כמובן איש ציבור - יש אולי מקום לבררה עם כל הרגישות הראוייה. במה דברים אמורים: חותנו של ח"כ אלדד (אבי אשתו) הוא יהושע בן ציון שהיה בעבר מנכ"ל "בנק ארץ ישראל בריטניה" ונפטר לפני שנים אחדות. למי שלא מכיר את יהושע בן ציון נספר בקצרה שהלה נתפס בשנות השבעים במעילה בכספי הבנק - דבר שהביא להתמוטטות הבנק. בן ציון הועמד לדין, הורשע ונדון ל-12 שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את ערעורו וקבע שהמדובר בגניבה של כ-40 מיליון דולר. נוסף על המאסר הטיל בית המשפט על בן ציון קנס של 25 מיליון דולר. כיוון שבן ציון לא עמד בתשלום הקנס הוא הוכרז פושט רגל. כעבור שלוש שנות מאסר זכה בן ציון לחנינה מנימוקים בריאותיים (מי שהיה מעורב בחנינה היה ראש הממשלה דאז מנחם בגין, ששימש באותם ימים גם שר המשפטים והמליץ על הענקת החנינה. נטען אז נגד בגין שהוא המליץ להעניק החנינה לבן ציון כיוון שהלה היה מקורב אליו פוליטית). יהושע בן ציון מצידו טען לחפותו וניסה בדרכים שונות לטהר את שמו אך ללא הצלחה. מכל מקום, קביעתו של בית המשפט העליון שבן ציון גנב כ-40 מיליון דולר בעינה עומדת. נשאלת השאלה מה עלה בגורלו של הסכום האדיר הנ"ל. ח"כ אלדד, חתנו של בן ציון המנוח, אינו חייב כמובן להסביר להיכן נעלמו הכספים שחותנו הורשע בגניבתם. יחד עם זאת, נראה שטוב יעשה ח"כ אלדד, שהוא כמובן איש ציבור, אם יצהיר שהכספים הללו, או כל חלק מהם, לא התגלגלו אליו או אל מי מבני משפחתו - בין אם בחייו של בן ציון ובין אם לאחר מותו בדרך של ירושה.