מזה עשרה חודשים מתנהל משחק פוקר מדיני בו כולם מרמים את כולם. האמריקנים יודעים היטב מה המשמעות המשך ההקפאה מבחינתו של ראש הממשלה נתניהו: מחיר פוליטי כבד. יחד עם זאת, האמריקנים יודעים להעריך שאותו מחיר פוליטי לא יביא לסיום כהונתו של מר נתניהו. הברברת הבלתי פוסקת של המאיימים הקבועים, הן בתוך הליכוד והן בקואליציה, היא מבחינת קצף על פני המים. למרות התחזיות של אלה המתיימרים לקבוע בוודאות שהסכמת מר נתניהו להמשך ההקפאה תוביל לקריסת הקואליציה שלו, אין כיום כוח פוליטי משמעותי המאיים על כיסאו. המיליטנטים שבשרים והח"כים של הליכוד יודעים היטב שללא נתניהו, אין להם מישהו שמסוגל לגבור על היריבים הפוליטיים. כך שלנפנף בחרב שלופה וירטואלית בלבד, זו לא חוכמה.
אובמה "נעול" בתפיסותיו, כולל נושא ההקפאה. זו לא הערכה בלבד אלא דברים נהירים וברורים אותם אמר לפני ימים מספר. שרת החוץ, קלינטון, לא נמנעה גם היא מלקבוע שפקיעת ההקפאה, היינו תנופת בנייה מסיבית בשטחים, היא מכשול להתקדמות, אולי אפילו סיבה או תירוץ, לפיצוץ השיחות. כך, במהלך טקטי מאוד פשוט, הממשל האמריקני העביר על כתפי מר נתניהו את ההחלטה אם לפצץ את השיחות או לאו, עם כל המשתמע מכך. האמת היא שנושא הבנייה בהתנחלויות אינה צריכה להוות מכשול להקדמות במשא-ומתן. לא נטעה אם נקבע שגם מר נתניהו השלים עם הקונסנסוס הקיים בישראל לגבי הנוסחה של הקמת מדינה פלשתינית. מן הסתם, המשמעות היא שבמרבית השטח של יהודה ושומרון ישלטו הפלשתינים, ישראל תמשיך להחזיק בגושי ההתיישבות ובתמורה יהיו אולי חילופי שטחים. אם כך, בנוסחה של בנייה בהתנחלויות, בדגש על בי"ת, המהוות את אותם גושי התיישבות, אינה צריכה להפריע לפלשתינים, היה וכוונתם האמיתית היא להגיע להסדר.
ההקפאה או ההפשרה אינן המכשול לשלום. כפי שתואר לעיל, זהו מהלך טקטי לכל היותר ולא המהות. גם כאן יש להודות באמת: מר נתניהו, ככל הנראה, השלים עם העובדה שלא יתכן שום פתרון לסכסוך הישראלי - פלשתיני זולת מדינה פלשתינית. הוא אמר זאת בריש גלי ואין טעם לטחון זאת. לא מן הנמנע שמר נתניהו קיבל את הנוסחה של בנייה בהתנחלויות ולא בניית התנחלויות. זהו לא הבדל סמנטי אלא מהותי מאוד. מה קרה בשיחה בארבע עיניים שהתקיימה בין מר נתניהו לאובמה, איננו יודעים, אך יחד עם זאת, התנהגותו של אבו מאזן ואמירותיו עד היום, מצביעות על כך שהנוסחה הגואלת היא בנייה בהתנחלויות. איננו יודעים מה ההחלטה לגבי מזרח ירושלים, ומעניין יהיה לראות מה יקרה בימים הקרובים.
וישנה עוד אמת: הדבר האחרון שמר נתניהו היה רוצה הוא להגיע למשבר נוסף, אולי אפילו חריף יותר עם נשיא ארה"ב. מר נתניהו יודע היטב שמשבר מסוג זה עלול לפגוע באינטרסים חיוניים של ישראל, למרות כל הרטוריקה של אובמה ואנשיו לגבי המחויבות לביטחונה של ישראל . היו דברים מעולם , כולל בהיסטוריה הקרובה מאוד אלינו. אי - לכך, מר נתניהו משקיע מאמץ רב מאוד כדי להגיע להבנות עם האמריקנים, ראו למשל הישארותם של שר הביטחון ושל עו"ד מולכו ליומיים נוספים בארה"ב, כנראה לליטוש הפרטים האחרונים.
ואמת האמיתות: גם אם תהיה תזוזה משמעותית בין מר נתניהו לאבו מאזן, כול המהלך יסוכל על-ידי חמאס. ישראל מסוגלת להגיע להסדרים ביטחוניים מצוינים עם אבו מאזן ואנשיו, אך במחי יד הכול עלול להתמוטט אם חמאס ישתלט על יהודה ושומרון. כל עוד מחס שולט בעזה, הסיכויים להגיע להסדר קלושים. ישראל אינה מסוגלת להבטיח שהמדינה הפלשתינית, אם תקום, תשמור על ההבנות הביטחונות. למדינה הפלשתינית חייב להיות רצף טריטוריאלי המחבר בין יהודה ושומרון לעזה. קשה לחזות אם רצף כזה יתרחש, אך בהנחה שכן, הרי שאין לאף אחד יכולת להבטיח שחמאס לא ישתלט, אולי בצורה דמוקרטית, על המדינה הפלשתינית. ומה עושים אז? שאלה טובה!
המכשול השני הוא מזרח ירושלים. הבטחתו של מר נתניהו שיביא את ההסכם, היה ויושג, למשאל עם, אינה עוד תרגיל. על-פי כל ההערכות המפוקחות האפשריות, אין בקרב היהודים רוב להחזרת מזרח ירושלים. מאידך, גם הפלשתינים המתונים ביותר מצהירים שירושלים המזרחית תהיה בירתם. האם יש מישהו שמסוגל לחזות שישראל או הפלשתינים יהיו מוכנים להתגמש בסוגיה זו?
הדרך להשגת שלום, לדאבון הלב, עוד ארוכה מאוד. זו עבודה סיזיפית שאין מנוס לבצעה, אך יש להיות מודעים היטב למכשולים. אז אפשר להכריז על פסטיבלי בנייה, לעשות כותרות ולהצטלם בטלוויזיות השונות, אך מעבר לרווח הפוליטי שאותם אלה מבקשים להשיג, השאלה היא מה האלטרנטיבות. הצעקנים מכאן ומכאן, שמאל ומין, אינם מסוגלים להצביע על האלטרנטיבות המציאותיות. פתרונות הזויים הם מצרך מוכר במחוזותינו.
הכתוב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי