על-אף שרבים אינם זוכרים שנה כל כך חמה, רובנו נזכור שנה כזו כשנת ההקפאה. יש לציין שזוהי אות קלון קשה לאומה היהודית, שממשלה יהודית הוציאה לפועל מדיניות כה גלותית וכה מנוגדת לערכיה הבסיסיים של היהדות, הציונות והלאומיות הישראלית.
מאז שהגיעו ראשוני המתיישבים היהודים לארץ ישראל, אחרי כאלפיים שנות גלות, העולם התקשה לקבל את קיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל. היום, כאשר באים לדון על הריבונות היהודית בארץ, נוקטים בנימוקים היסטוריים, משפטיים, פוליטיים ומה לא. אבל כל הנימוקים הללו הם עורבא פרח. הנימוקים הללו לזכותנו לקיים ריבונות יהודית בארץ ישראל, הם עלבון לדורות שלמים שבמשך אלפיים שנות גלות שמרו על הגחלת הלאומית.
אין כאן עניין דתי. אין כאן מחלוקת על פיסת אדמה סתמית. אין כאן גם דיון על זכותו של העם היהודי ל"מקום תחת השמש". מה שעומד כאן למבחן היא השאלה האם היהודים ראויים בכלל לריבונות על ארץ ישראל. מה שעומד כאן למבחן היא הנאמנות של היהודים לארץ אליה ערגו במשך דורות בהם היינו פליטים חסרי בית הנפוצים בארצות העולם.
לפני כאלף שנה, בסביבות שנת 1,100, לא הייתה ליהודים כל ריבונות על שום חלקת אדמה. היהודים היו פזורים בגלות כפליטים חסרי בית ומה ששמר על קיומם כעם וכלאום היה לימוד התורה וקיום המצוות. בזמנים אלה דיבורים על ריבונות יהודית בארץ ישראל היו בבחינת דיונים הלכתיים תיאורטיים, כמו דיונים על הלכות פרה אדומה בימינו. אבל הדיון ההלכתי, ככל שהוא מנותק לכאורה מהמציאות הפיזית, מצליח לגעת בשורשי האמת בצורה נדירה. לימוד התורה, גם אם הוא עוסק בשאלות היפותטיות לחלוטין, מצליח לחבר את האדם לאמת העמוקה. מכאן כוחה של התורה. מכאן חשיבות לימוד התורה. ההצדקה היחידה לריבונות היהודית על ארץ ישראל היא משום שכך הורנו אלוהים בתורה. נקודה. אין פה מקום להתפלפלות. אין פה מקום להתנצלות. את שלב כיבוש הארץ עברנו בתקופת יהושע. מאז הייתה פה רציפות של ריבונות יהודית על הארץ לאורך כאלף שנה. גם אם ריבונות זו נקטעה פעם אחת, הרי ששבנו לארץ שלנו, שנכבשה בצו אלוהי ובחסד עליון.
כעת, לאחר 63 שנות ריבונות יהודית על הארץ, הרי ששאלת הלגיטימיות של ריבונות זו שבה ועולה על-ידי אומות העולם ועל-ידי יהודים תושבי הארץ. בעיניהם הארץ הזו היא ארץ שנכבשה. בעיניהם היהודים הם כובש אכזר שמדכא לאומים חלשים ממנו ולכן יש להביא לפיתרון "צודק", לפיו הארץ "תוחזר" לתושביה "המקוריים", והמדינה תחדל להיות מדינה "יהודית", אלא מדינה דמוקרטית אמיתית - מדינת כל אזרחיה. לגישה זו יש סניגורים רבים, בארץ ובעולם. לדידם לעם היהודי אין שום זכויות מיוחדות בחבל ארץ זה וממילא אין שום צדק היסטורי שצריך להיעשות עמו. מבחינתם ההיסטוריה החלה בשנת 1917, עם הצהרת בלפור, ומאז נעשה עוול עם תושבי הארץ, "הפלשתינים". לפי ההיסטוריונים החדשים הללו, צדק היסטורי כנראה דועך ככל שהשנים עוברות. כי איך ניתן להסביר שבעיניהם לגיטימי לעשות צדק עם מי שטוענים לבעלות על הארץ מזה כמאה שנים, לעומת אלה שבעלותם על הארץ ניתנה להם על-ידי אלוהים לפני שלושת אלפים שנה? איך ניתן להצדיק את הדרישה להסיר את ה"כיבוש" מארץ הזו, לאחר שלפני אלפיים שנה הארץ הזו, ששמה היה יהודה, נכבשה על-ידי רומאים מאירופה, ששינו את שמה לפלשתין? האם ניתן לעשות איפה ואיפה על כיבוש רק משום שהוא חדש יותר? הרי הערבים בסך-הכל ירשו כיבוש אירופאי, אם נדייק בעובדות. את השם פלשתין ירשו הערבים בסופו של דבר מהכובש האירופי, שהגיע מרומא. אז עם מי צריך לעשות צדק היסטורי עכשיו?
עכשיו נשוב לשנת 1,100. בתקופה זו חי רש"י בצרפת. רש"י היה בן למשפחה יהודית, משפחת פליטים שגלו מארצם והגיעו לצרפת. לא ניתן לחשוד ברש"י שהיה ציוני. רש"י היה איש הלכה, גאון בגמרא ויחיד בדורו. אבל את פירושו לתורה לומדים ילדים יהודים עד עצם היום הזה. האם פירושו הוא לא רלוונטי משום שהוא נכתב לפני כאלף שנה? נהפוך הוא! פירושו הוא הדבר הכי רלוונטי שקיים.
לימוד התורה בעם ישראל הוא ערך יסודי. לאורך כל שנה קוראים בתורה, לפי כללים שנקבעו לפני אלפי שנים. במסורת עתיקה זו, שמצטרפת, למסורות נוספות כמו סוכה בסוכות וליל סדר בפסח, אנחנו שומרים על רציפות לאומית אבל יותר מכך, אנחנו שומרים על רציפות תודעתית. על-ידי קריאה מחזורית בתורה, אנחנו שבים וזוכרים מאין באנו, איפה אנחנו היום ולאן אנחנו הולכים. רק מי שלמד תורה באמת יכול להבין את עומקה ואת קדושתה.
לקראת ראש השנה סיימנו לקרוא את התורה. לאחר תקופת החגים נשוב לקרוא את התורה מבראשית, כפי שעשו דורות של יהודים לאורך אלפי שנים. אבל השנה, יש לשים לב לפירושו של רש"י על הפסוק הראשון של התורה. כידוע לכולם התורה מתחילה בספר בראשית בפסוק הבא: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ".
לכולנו ברור מאליו שהתחלת התורה צריכה להיות תחילתו של היקום. רובנו לא עוצרים ושואלים למה בעצם התורה מתחילה בסיפור תולדות בריאת העולם. לכאורה, התורה ברובה עוסקת בהולדתו של העם היהודי ולכן התורה יכלה להתחיל מאברהם, או מיעקב או אפילו ממשה. אם כן, מדוע התורה באמת מתחילה מבראשית?
דווקא היום, בעת שממשלה שנבחרה לייצג את העם היהודי ולשמור אמונים לארץ ולבירה, בוגדת באידיאולוגיה שלה עצמה, ודנה על חלוקת הארץ, צריך להזכיר לממשלה למי יש את המנדט האמיתי להחליט על גורלה של הארץ. דווקא היום, לקראת תום "ההקפאה", שם מכובס לכניעה מול אומות העולם, יש להזכיר לעצמנו ולראשי המדינה הזו, למי ניתן המנדט האמיתי על הארץ. ואין דרך טובה יותר לנסח זאת, מהדרך שבה ניסח זאת רש"י, לפני כאלף שנה:
"אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מבספר שמות פרק יב פסוק ב: "מהחודש הזה לכם", שהיא המצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם שהתורה נפתחת בפסוק "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ"? משום שכפי שנאמר בספר תהילים פרק קיא פסוק ו, "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".