תארו לכם את אנשי "כך" שוכרים מטוס לסיבוב מעל ליהודה ושומרון, ופדרמן או בן-גביר קוראים לכפרים הערביים 'קרציות שנדבקו להתנחלויות' ו'גרורות סרטניות'. היש ספק שטחנות "שלטון החוק" בשב"כ ובמשרד המשפטים היו פולטות מייד אישומים פליליים כמו גזענות, הסתה והמרדה? אלא, בישראל הנאורה יהודי "סרטן" וערבי "סרטן" אינם אותו הדבר.
יש לטיסת השיטנה מעל היישובים היהודיים גם פן פיוטי-היסטורי. בלעם נצרך למבט פנוראמי - "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" לצורך משימתו - "ארה (קלל ) לי את העם הזה.... ואגרשנו מן הארץ". "
שלום עכשיו" זכו להשקיף ממטוס. שניהם מתעבים את ה"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ש"כיסה את עין הארץ", ומאחורי שניהם כוחות זרים, מלך מואב ונשיא ארה"ב. רק שמתנחלי ישראל, שלא כמו שבטי ישראל, אינם זוכים לעזרה משמיים. בהם, קללת ההקפאה האמורה לפוג היום, פגעה ועוד איך.
חידוש הבנייה באדמות היהודיות הקדומות אינו רק הקלה אישית לבעלי מגרשים ולחברות בנייה שזכויותיהם הקנייניות קופחו בצעד אנטי-דמוקרטי. מוכרעת כאן השאלה העקרונית, האם קניין יהודי במולדת היהודית מוגן ע"י חוקי המדינה היהודית, או שמא מתנחל יהודי ונחלתו אינם יכולים להיות נושאי זכויות, מפני שהם "קלפי מיקוח", ולא יותר. מיליוני יהודים מאמינים שמדינה יהודית שתתכחש לזכויות האלה, לא תתקיים לאורך ימים.
על כפות המאזניים מונחת גם ריבונות המדינה. הרי אם התחייבות אמריקנית כלפי ישראל, כמו ההקפאה ל-10 חודשים בלבד, אינה שווה את הנייר, ישראל משודרגת כלפי מטה ממדינת-לוויין אמריקנית, וזה מעמדה מזמן, לממשלת-בובות. וזו אכן המטרה שהערבים, אמני המשחק הדיפלומטי, חותרים לקראתה באמת.
אזרחי ישראל יטעו אם יחשבו, שההתעללות הזאת פוגעת רק ב"
מתנחלים". הקפאה נוספת (כולל הפשרה בקריצה ובמרמה) ככרטיס כניסה למו"מ, פירושה "משחק מכור" עוד בטרם החל. טוענים שאבו-מאזן אינו פרטנר? איזו יהירות! אנחנו איננו פרטנר. הפרטנר שלו יושב בוושינגטון! הבועה התל אביבית אולי לא תרגיש, אך גם היא תתרוקן משאריות העצמאות.
לטווח הארוך, עמידת הממשלה על מילתה ועל זכויותינו על הארץ שהיא טוענת כי "שבנו" אליה, תקבע את גורלנו כאן. שאם לישראל אין זכויות בלב ההיסטורי של ארץ ישראל, בצדק מייחס לה
מחמוד עבאס בנאומו באו'ם "פעילות בלתי חוקית" ו"מנטאליות של התפשטות והשתלטות". הוא, מקפיאי היישובים ומי שרואה בהם 'גרורות סרטניות', אינם רחוקים זה מזה.
בלעם ראה "עם לבדד ישכון", והעם חצוי עד היום בשאלה, האם ברכה היא זאת, או קללה. אך מי יוכל להכחיש שהיהודי הכי מבודד היה זה שלא הייתה כלל אדמה מתחת לרגליו? ואפילו כאן בארצנו, בדידותנו בעולם רק גדלה - מה"הינתקות" להשתלטות החמאס, לקסאמים, ל"
עופרת יצוקה", לגולדסטון ולמשט.
חידוש הבנייה ישדר לעולם ש"את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק", שא'י היא לנו נכס ולא נטל ותמורת נכס מוכנים לשלם מחיר, והעיקר - שובם של היהודים לשדמות בית לחם, למרומי הר גריזים, למערת המכפלה ולעיר דוד אינו תופעה חולפת, כי אם מהפכה היסטורית.
אם רק נתמיד, סופם של מדינאי העולם להתייחס לכל מה שיהושע סובול ראה מן האוויר: כפרים יהודים וכפרים ערבים, אלה ליד אלה - כאל משכנות בני אנוש, לא קרציות ולא גרורות והם ייאלצו לקבלם כעובדות מוגמרות, שבלעדיהן לא ייתכן כל "פתרון".