מדינת-ישראל תובעת
"הכרה" תמורת "הקפאה". בצד הפלשתיני רואים בתביעה הזאת סיבוך של המצב לקראת פיצוץ. כבר לא מדובר על תנאי השלום, לא גבולות ולא פליטים ולא ירושלים. מדובר בשתי שפות מקבילות שאין ולא יכולה להיות ביניהן נקודת מפגש. מנחם בגין נשא ונתן עם אנואר סאדאת בלי שום הקפאה ולאחר חתימת ההסכם פונה חבל ימית. מכאן, הדרישה להקפאת הבנייה מצטיירת כתירוץ קלוש לעיכוב כל התקדמות בשיחות, לקראת סוגיות קשות פי אלף, שהכל מכירים בעובדה שאין להן תשובה מקובלת.
לפלשתינים יש למעשה שני תנאים מוקדמים לקיום השיחות. התנאי הראשון הוא כאמור הקפאת הבנייה מעבר לקו הירוק, תנאי שיקבע בפועל את עתידם של חבלי יהודה ושומרון. התנאי השני הוא הכרה חד-משמעית באי-הכרה בלאום היהודי, משום שהדבר ינעל את האפשרות בפני כל מיני פלגים, רדומים לעת עתה, לתבוע שינויים במהותה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית. מי שעיניים לו בראשו רואה בתנאים מוקדמים אלה שלילה מוחלטת של ישות מדינית ריבונית יהודית, בעתיד כלשהו, על האדמה הזאת. זהו הרעיון העומד בבסיס תנאי הפלשתינים ואין בלתו.
מאידך-גיסא, עצם דרישתה של מדינת-ישראל להכיר בה כמדינה יהודית, חושף את חולשתה. שהרי בכך היא חושפת את העובדה שאין היא יכולה לתת סימנים בעצמה. זו הודאה בחולשה המעידה על מצוקה אמיתית. מדינה ריבונית היא מדינה שמכירים בה כפי שהיא ומדינת-ישראל טרם קיבעה את מעמדה כמדינתו של הלאום היהודי. אם יהודים רבים בתוכה מתנגדים להגדרתה כמדינת הלאום היהודי - מה יגידו הגויים? אנחנו עדים בשנים האחרונות להתבטאויות כמו גם לדרישות מצד אויבי ישראל, שכל מה שהם עושים הוא לאמץ בחום התבטאויות ודרישות של חלקים בתוך מדינת-ישראל. יהודים.
מדובר בניסיון בלתי אפשרי לייצר "שלום" בין ניצים שאינם מגובשים בתוכם. לא די שיש מחלוקות בתוך כל צד והם מפולגים ומפורקים בינם לבין עצמם, הם נדרשים לגשר ביניהם כמו היו יחידות מוסמכות לשאת ולתת, כל צד בשם ציבור שלם ואחד. דבר שאי-אפשר, תובעות מאיתנו אומות העולם. כל פתרון שיוסכם עליו, לא יחזיק מים ויהווה פתח להתלקחות ותבערה ודאיים. במקום לתור אחר דרך אחרת, חדשה, דרך שלא נוסתה - ממשיכים את אותה נוסחה שלא צלחה ולא יכולה להצליח לעולם. הלוואי שיכולנו לומר שכל צד מתבצר בעמדתו, משום שאין עמדה אחידה ואין התבצרות, לא אצל הערבים ולא אצל היהודים.
אבני הנגף הללו - "הכרה" ו"הקפאה" - משמשות את הצדדים כמנעולים יעילים בפני כל התפתחות. הן מוכיחות כי הצדדים אינם מוכנים לדון בהסדר ביניהם משום שאין הם מוסדרים בינם לבין עצמם. זה אומר דבר ברור מאוד שיש לתת עליו את הדעת בשני הצדדים. ארצות הברית טועה בגדול בבואה ליישב את הסכסוך בין היהודים לערבים. אין לכך סיכוי במצב עניינים זה! עליה לטייב את הקרקע לפני כן. עליה לשלוח את נציגיה לכל צד בנפרד על-מנת לגבש אותו למעמד של "צד" אחד ויחיד. כיום כל צד הוא הרבה צדדים והבלגאן חוגג.