אף שראש ה
ממשלה מצהיר, השכם והערב, על רצונו העז בשלום, אף שהוא ערוך בפשרות כואבות, נוקט
בנימין נתניהו צעדים של "אחד בפה ואחד בלב", שהופכים, בסופו של דבר, ל"לא מדובשך ולא מעוקצך":
מהצהרת הכוונות של נתניהו, כפי שבאה לידי ביטוי בפגישותיו עם
ברק אובמה ואבו-מאזן, משתמע, כביכול, כי ישראל מוכנה לשלם מחיר כבד תמורת השלום - ולא היא. שעה שהדברים מגיעים לידי מימוש, נתקף פתאום נתניהו חיל ורעדה בעטייה של חרדת-ביצוע, וממהר להיאחז בנוסחאות מדיניות חדשות, המאיימות לסתום את הגולל על תהליך השלום.
אין זאת כי אם מחיר השלום נראה בעיניו של ראש הממשלה יקר מדי ובלתי-משתלם. הוא כרוך, לדעתו, לא רק באובדן משמעותי של שטחים, אלא גם בסיכון קיומה של ממשלתו הנוכחית; ואת המחיר הנכבד הזה אין הוא מוכן לשלם. המצב הנוכחי, של לא-שלום-ולא-מלחמה, עדיף בעיניו עשרות מונים וכרוך, לדעתו, בסיכונים פחותים. הגיעו הדברים לידי כך שנתניהו, השבוי בידיו של שנוא-נפשו,
אביגדור ליברמן - מוכן לבלוע את הצפרדע ולרקוד על-פי חלילו של איווט, ובלבד שזה האחרון לא יפרוש, חלילה, מן הממשלה.
שאלה גורלית
בינתיים אין האלטרנטיבה של
ציפי לבני קורצת לנתניהו. הסיכון שבהצטרפות מפלגתה לממשלה איננו לרוחו וגרוע בעיניו שבעתיים, באשר הוא עלול לאיים על כוחו. כדי לשרוד בביצה העכורה מבכר נתניהו לאמץ את הטקטיקה של אביגדור ליברמן: להצהיר בבוקר על כוונה מסוימת ולהשמיע בצהריים כוונה שונה בתכלית.
גם על המוקש המאיים של ברק אובמה מצא נתניהו דרך להתגבר, באמצו את הטקטיקה הישראלית של "יהיה בסדר". אף שהנשיא האמריקני ועושת-דברו,
הילרי קלינטון, אינם מרפים בדרישתם מישראל להצהרת כוונות ברורה ומחייבת, מאמין נתניהו, בסתר-ליבו, שבעת צרה לא תהין ארה"ב לנטוש אותה, גם אם תלך בדרכה שלה. לצורך העניין בונה ראש הממשלה על נאמנותה הבלתי-מסויגת של בעלת-בריתו אליה ועל ערבותה המוחלטת לביטחונה.
ובכל זאת, נותר עדיין מוקש נוסף: ההיסטוריון בן-ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, שכאיש הימין הקיצוני אינו מוכן להשלים, בשום מחיר, עם פשרה טריטוריאלית כלשהי. ניסיון העבר מעיד, אומנם, שנתניהו-הבן רחוק בדעותיו מאביו, כרחוק מזרח ממערב, אלא שספק אם בשאלה הרת-גורל שכזו, יעז אכן הבן להמרות את פיו של אבא. [ראה גם:
"הילד של אבא"]