לשכת עורכי הדין והנהלת בתי המשפט גיבשו קוד התנהגות לשופטים ועורכי דין. זה עצוב ומצער שהגענו למצב שצריך לקבוע בכללים את יחסי ההתנהלות וה
כבוד ההדדי בין שופטים לפרקליטים. מה שהיה מובן מאליו, לאורך שנים רבות, הלך ונעלם, הלך ונשחק - ובמקום צצו עורכי דין לא מנומסים, עם שפה והתנהגות בריונית לפעמים, עם הופעה 'משלומפרת' שכולה אומרת אי-כבוד למערכת.
הצפת מקצוע עריכת הדין, מעבר לפרופורציה של האוכלוסיה, ומעבר לכל יחס במדינות אירופה וארה"ב - גרמה לזילות המקצוע. המכללות שצצו כמו פטריות פולטות מאות עורכי דין לשוק, כאשר רובם לא מוכנים ולא בשלים דיים לייצג ולטפל בסוגיות משפטיות סבוכות. קיצור תקופת ההתמחות (שעכשיו מנסים להחזירה לתקן הקודם) תרם אף הוא את חלקו לעובדה שהמסיימים הטריים אינם בשלים דיים למקצוע המכובד והקשה.
בסיס ההשכלה האקדמי-משפטי שחייבים בו היום סטודנטים למשפטים, הוא מינימלי, לא מספיק מעמיק, לא מספיק מרחיב דעה ודעת, והתוצאות בהתאם. השכלה כללית, מרחיבת דעת, היא מחוץ לתוכנית הלימודים, כמו סוציולוגיה, מדע המדינה, ספרות כללית, היסטוריה משפטית, פסיכולוגיה, מוזיקה, מדעים - נושאים ותחומים המרחיבים דעתו של אדם ונותנים בידיו כלים טובים יותר להבנת נפש האדם ונפש המשפט.
מתן כבוד למערכת המשפט אינו רק עניין של גינונים בלבד, כמו לבוש, הופעה מכובדת, צורת הדיבור ואופן הטיעונים, אלא יש בו גם אלמנטים מהותיים ערכיים של הערכה, של ציפייה לעשיית משפט וחתירה להגיע לתוצאה הצודקת. אין כל ספק - פרקליט הנוהג בכבוד בשופט, יקבל יחס זהה בחזרה. הדבר יוצר אווירה נינוחה ומתאימה לניהול המשפט ויכולת להתרכז בעיקר. אסור - לשופט ולפרקליט - לשכוח כי מדובר בחיי אנשים, בשמם הטוב, במשפחותיהם, בילדיהם, בעסקיהם ובעתידם.
השופטים הם חלק ממערכת שלטון החוק - אסור להם לשכוח מעמד זה. לכן, מתן יחס הוגן לפרקליט, לפעמים גם סבלני, מאופק, גם כשמדובר בעו"ד צעיר ומתחיל - הוא חשוב וחיוני לביטחונו ולניהול המשפט. השופטים הם אומנם בני אדם, אך דורשים מהם סטנדרט התנהגות גבוה יותר, ובצדק. אסור לשופטים לשכוח כי מאחורי כל פרקליט נמצא אדם במצוקה (לידו משפחתו, קרוביו וילדיו) שמחכה למוצא פי השופט, ולכן כל פגיעה, עלבון, עקיצה, גערה על הפרקליט באולם - יש להם השלכות שליליות על מעמדו, ביטחונו ובעיקר על ביטחונו של הלקוח. היו מצבים באולמות השופטים שעורכי דין הוצאו מן האולם, היו תקריות של צעקות ועלבונות בין השופט לפרקליט ואף מקרים של מעצר בשל בזיון בית משפט. תלונות הדדיות של שופטים ללשכה ושל פרקליטים להנהלת בית המשפט ולמבקר השופטים (האומבודסמן) הפכו לחלק מההווי המשפטי, שלא מוסיף לבריאות המערכת, וצריך להימנע מכך. הפתרון המוצע - לאמור קוד התנהגות - הוא ברירת מחדל, אבל בנסיבות הקיימות נראה לי הכרחי וחיוני.
יש להחזיר למערכת הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות את מקצועות העזר למשפט, מקצועות לנשמה, להרחבת אופקים. פעם ניתן היה לשמוע באולמות המשפט ציטוטים מספרות העולם, ממשפט עברי, ממשפט העמים, והיום אין לכך זכר. השופטים חסרי סבלנות ועמוסים מדי, הפרקליטים אין להם את המטען האקדמי הרחב ולא את הזמן המוקצב כדי לנסות ולהתמודד טוב יותר עם הבעיות. התחרות הרבה בין עורכי הדין - עקב הצפת המקצוע - גרמה אף היא לזילות, והיום ההתרשמות היא שיש יותר טכנאי משפט מאשר פרקליטים ועורכי דין.
את קוד ההתנהגות המוצע יש להחיל על כל הקבוצות המופיעות בבתי המשפט, כלומר: גם על תובעים משטרתיים ועל נציגי המשטרה, שאינם עורכי דין שמוזמנים או מייצגים סוגיות משפטיות במהלך המשפט.
לצד הקוד המוצע יש לנהל גם מערכת אכיפה מתאימה הן לשופטים שחורגים מסמכותם ומכללי התנהגות מקובלים, והן לעורכי דין שתלונות נגדם נמצאות מבוססות.
יש לקוות שהטיפול בנושא, הן בתקשורת והן על-ידי הרצאות ודיונים בהשתלמויות שופטים ובכינוסים של עורכי דין - כולל (לדעתי) הצורך להכניס את נושא ההתנהגות וכבוד המקצוע לתוכנית הלימודים המשפטית - יביאו לאווירה מכובדת וליחסי גומלין הדדיים בין שופטים ופרקליטים שיכבדו את המעמד והמקצוע.