פרגים

העיתונות העולמית דיווחה בהרחבה בחודש שעבר על התשלום האחרון, שהעבירה גרמניה, על חשבון הפיצויים למעצמות המערב, שהושתו עליה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הפיצויים הללו הרסו את כלכלת גרמניה ופגעו קשות בכבודה. היסטוריונים מייחסים להם השפעה חבלנית על האווירה בעולם בין מלחמות העולם. יחד עם דברים מרגשים בעצרת הזיכרון לחטיבת השריון 600 - נזכרתי במלחמת העולם הראשונה. קראו לה, "המלחמה הגדולה", ואף אחד לא האמין שוותיקי מלחמת העולם הראשונה עוד יילחמו, וייהרגו, כעבור כעשרים שנה, במלחמת עולם נוספת, שלא הסתיימה, אלא רק כעבור יותר מארבעה עשורים. שדות הקטל העצומים בפלנדריה ובצפון צרפת רוו מדם צעירים מכל הלאומים, שנפלו בשל גחמות מדינאים וגנרלים ובשל טיפשותם. כך זה ברוב המלחמות, אלא שבמלחמת העולם הראשונה היה בית-מטבחיים אדיר, שפעל בטירוף מעורר פלצות כמעט בכל חזית. רואים זאת בבלקן, וגם בשדות הקטל של פלנדריה עד בואכה פריס, שמשמרים עדיין את הזוועה. מי שרוצה, יבחין בה בסיור בכפריים הנהדרים של צפון צרפת ובמזרחה: על קירות בתי העיריות ועל מבני ציבור אחרים חקוקים שמות רבים מדי, שמסמנים, כי נכחד דור שלם, צאצאיהם וקרוביהם של מי שנטבחו במלחמת פרוסיה-צרפת, שקדמה לה בכארבעים שנה. שביתת-הנשק, שקיבלה ביטוי רשמי בהסכם ורסאי ב-11 בנובמבר 1918, העלתה אנחת רווחה בכל רחבי אירופה, באוסטרליה, בניו-זילנד, בארצות-הברית ובמזרח התיכון. במערב כבר היה נדמה, שיש חדש. היו שחשבו, שאירופה יוצאת לדרך חדשה, שפרגים - סמל עתיק לדם - מסמלים אותה. הם טעו, והשלום הגיע למרבית אירופה רק כעבור עוד מחזורים איומים של דם, של דיכוי נורא ושל סבל - רק כעבור שבעים שנה. לרגל יום שביתת-הנשק, שהפך ליום הזיכרון - הנה השיר הנורא, "בשדות פלנדריה", שכתב ג'ון מקריי, רופא צבאי קנדי, במאי 1915 (כנראה, אחרי שחזה בנפילת חברו הטוב):

• בפלנדריה פורחים פרגים
  בין מצבות, טורים טורים,
  ציון זכרנו; במרום
  ציפור תפגין שמחה ורון
  לא תישמע בין רעמים.
  מתים כעת. אתמול עומדים
  חיים, מול שחר משתאים
  אהבנו, אהבונו, דום
  בפלנדריה.
  ריב את ריבנו באויבים:
  לְך ביד רפה מוסרים
  לפיד; שאֵהו בגאון.
  אם בנו, המתים, תבגוד -
  ניעור, אף שפרגים עולים
  בפלנדריה.
  In Flanders Fields / by John McCrae
  In Flanders fields the poppies blow
  Between the crosses, row on row,
  That mark our place; and in the sky
  The larks, still bravely singing, fly
  Scarce heard amid the guns below.
  We are the Dead. Short days ago
  We lived, felt dawn, saw sunset glow,
  Loved and were loved, and now we lie
  In Flanders fields.
  Take up our quarrel with the foe:
  To you from failing hands we throw
  The torch; be yours to hold it high.
  If ye break faith with us who die
  We shall not sleep, though poppies grow
  In Flanders fields.